קטגוריה:הפועל תל אביב (כדורסל)

מתוך ויקיפועל
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השקט לא הפריע לו. ישב בודד באוסישקין, על יציע הבטון הקרוב לגדות הירקון. עצם עיניו. מראות מטושטשים ותמונות בהירות יותר התערבבו לתוך סרט ארוך. רצועה בלתי נגמרת, בלתי נשכחת של תהילה, שכרון חושים קסום. והוא רצה להיות שם, לנוע אחורנית במרחבי הזמן האבוד, שיום קודם עמד מלכת. עכשיו הוא מצטער שלא טרח לגזור,לאסוף, לשמור קטעי עיתונים מצהיבים. רק זיכרונות שבעל פה נותרו. זיכרונות יפים. חונקים את גרונו. מזג אוויר משוגע יש עכשיו בתחילת אפריל. ממש לא יציב. כמו הטלטלה שאחזה בו בחודשים האחרונים. והוא נזכר. מגיל 4 קשר את עצמו חזק –חזק לסמל המגל והפטיש עם האיש המתאגרף. 32 שנים רצופות, שבוע אחר שבוע של כמות בלתי נתפסת של משחקים- ליגה, פלייאוף, גביע, גביעי אירופה השונים. גם כמות גדולה של אימונים.

תמיד הניף ידיים בגאווה. אם בשנים בהן ידע מה זו שמחת אליפות גואה וזכיות בגביע, ואם בשנים קשות שהיו גם היו. אבל עכשיו הוא צוחק מזה עד כדי תסכול. פתאם המרדף המייגע והמעיף אחר הצהוב המעצבן והמנוכר נראה לוקסוס שראוי להתגעגע אליו, וגרוע מכך – להתגאות בו. פתאם המקום השני הכמעט נצחי, שהפך שם נרדף ללוזריות. נהיה מקור לזיכרונות מתוקים.

הרי מי היה מאמין, מי בכלל חשב שיכול לקרות הנורא מכל. תמיד האמין שימות בלי שתחרט בלבו הצלקת האיומה. בלי שלחלוחית של תוגה תפלס דרך בין תווי פניו. זו הייתה משאלת הילדות שלו. תמימה . אמיתית. עכשיו פרץ הדמעות שוטף, ממליח את חולצתו –אדומה.

האגדה מתה. מתה האגדה, ולפחות היה זה מות נשיקה. אלא שמתה ביסורים. לא כמו באגדות. גססה בלהבים שנעצו בה חסרי רגש –כך הוא מאמין. מילא, חשב, אולי לפחות ילוו אותה בדרכה האחרונה בכרכרות של זהב , כיאה למלכה. אבל לא.

עצם את עיניו. השקט סביב לא הפריע לו. כמה הוא אוהב את המקום הזה,המכוער, הלא נוח. אבל אין כמו בבית. כאן בילה בנעוריו את שעות אחר הצהריים בצפייה באימונים- במקום להכין את שיעורי הבית. כאן עזב מיוזע עם הישמע הבאזר, והמתין בקוצר רוח למחזור הבא. מכאן חזר הביתה צרוד. עניין של קבע.

ישב בודד על יציע האבן הקרוב לגדות הירקון. הפארקט ריק, חדרי ההלבשה מיותמים. הזימזום לא הירפה ממנו. החיזינות לא עזבו אותו. האזין לקולות מן העבר, שמע את מאות האלפים, ואולי יותר, שהלכו אחרי הקבוצה מראשיתה. האזין לנאמנים, המסורים. וכך הם הריעו, דור ועוד דור ועוד דור-עירבוב דורות של כמה עשורים השזורים בחמש אליפויות וארבעה גביעים, שתי הופעות בחצי גמר גביע קוראץ' ועוד אין ספור הישגים רגעיים.

שמע אותם, את הקולות מהעבר. והלחש הפך למקהלה אדירה: אל אל הפועל.

הקולות גברו, יד אחזה ביד, צעיף נקשר לצעיף. רצועה נמתחה לקו אדום רצוף, בלי סימן לסוף. אדום, אדום, אדום. עד שלא יכול היה לשאת את ההזיה. רטוב נכנס למכונית, התניע ונסע בבית אישה ותינוק. כשיגדל יספר לו על אגדת הפועל תל אביב. אגדה שהיתה באמת.


אגדה שהיתה באמת, אילן פיש