הפועל תל אביב (כדורגל)/היסטוריה

מתוך ויקיפועל
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפועל ת"א כדורגל


ייסוד הקבוצה

הקמת הפועל תל אביב

להרחבה ראה הפועל תל אביב (כדורגל) השנים הראשונות

ב-1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, במטרה לאגד את כל העובדים החיים מיגיע כפיהם, לקדם את ענייניהם בהתיישבות, בכלכלה ובתרבות ולהקים "חברת עבודה עברית בארץ ישראל". שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1923 הוקם לראשונה מועדון הפועל תל אביב - קבוצת הספורט הראשונה של "הפועל". קבוצה זו לא האריכה ימים והתפרקה לאחר זמן לא רב. שנה מאוחר יותר נוסד מועדון הספורט הפועל חיפה, שמטרתו הייתה לדאוג "להתפתחות הגופנית של הפועל והנוער העובד".

בשנת 1925 נעשה ניסיון נוסף להקים את אגודת הפועל תל אביב אך גם נסיון זה לא צלח וגלגול זה של הקבוצה, גם הוא, לא שרד זמן רב. שנה מאוחר יותר נעשה נסיון נוסף להקים את המועדון וכך בחודש מאי 1926, נוסדה על ידי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים התאגדות הפועל בתל אביב, במסגרתו החלה לפעול גם קבוצת כדורגל. התאגדות זו שמרה על פעילות רצופה, עד עצם היום הזה.

מכתבם של חברי "אלנבי" המודיע על פרישתם מגבור. 30.3.1927, דבר

הפועל "אלנבי" ת"א

להרחבה ראה קבוצת אלנבי.

קבוצת נערים, בני 14-16 תלמידי בית הספר "גימנסיה הרצליה", שרובם התגורר ברחוב "אלנבי", הקימו בתחילת שנות ה-20 קבוצת כדורגל על שם הרחוב. בסוף שנת 1924 הצטרפה הקבוצה למכבי ת"א. ב1927 פרשה הקבוצה ממכבי, ולאחר זמן קצר הצטרפו על רקע אידאולוגי בסוף מרץ 1927 לאגודת "הפועל" בת"א, אשר כאמור זמן קצר לפני כן הקימה את קבוצת הכדורגל המחודשת שלה. נערי אלנבי היו השחקנים המרכזים בקבוצה עם איחודה.

כסמלה של הקבוצה החדשה נבחר ציור המשלב דמות של ספורטאי עם סמל הפטיש והמגל. הפטיש והמגל היו סמלה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית וייצגו את מעמד הפועלים - האיכרים (מגל) ופועלי התעשייה (פטיש).

גם הצבע של הפועל, הצבע האדום, היה צבעה של תנועת הפועלים. הוא סימל את ההשקפה האומרת כי כל בני האדם שווים - אותו הדם זורם בעורקי כולם. הצבע האדום סימל גם את הדם הרב שנשפך תוך מאבקם של הפועלים על זכויותיהם, סמל להקרבה עצמית, אומץ לב, מרדנות וחופש. בארץ ישראל סימלו הצבע האדום ועמו הפטיש והמגל, את הפועל הבונה את הארץ ועובד בתעשייה ובחקלאות, הפועל הסולל כבישים, מייבש ביצות וחי על יגיע כפיו מבלי לנצל את עבודת זולתו.

יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, בשנת 1950, פרצה מריבה גדולה בין מועדוני הפועל בארץ על הזכות להשתמש בצבע האדום. הוויכוח הסעיר את הארץ ובסופו הוחלט שהפועל תל אביב, בתור המועדון הגדול ביותר של הפועל, יהיה זה ששחקניו יוכלו ללבוש אדום בכל משחקיהם. בעקבות החלטה זו אימץ מועדון הפועל פ"ת את הצבע הכחול. הפועל חיפה בחרה לשחק בלבן או בכחול ורק 20 שנה אחר כך חזרה לצבע האדום.

1928 – הגביע הראשון בארץ ישראל – של הפועל!

מודעה המברכת את הפועל על הזכייה בגביע. 30.5.1928, דבר
גביע מונד משנת 1928. התמונה באדיבות קדם בית מכירות פומביות. צלם: מוקי שורץ

נודלמן מבקיע, וילי ברגר ניצב כאריה על משמרתו. ב-1928 נערכו לראשונה משחקים על גביע ארץ ישראל. הקבוצות המובילות בארץ באותם ימים היו נבחרת המשטרה הבריטית, מכבי חשמונאי ירושלים, הפועל חיפה, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. מכבי חשמונאי היתה המועמדת הבטוחה לזכייה בגביע. בשורותיה שיחקו כוכבים גדולים ובהם השוער האנגלי ג'נינגס, רץ מרכזי ענק בשם מוטקה ליננברג ושני החלוצים המצטיינים - יחיאל מרגובסקי ועקיבא צוובנר (בעל הכינוי "דוצי בעל הרגל האטומית").

באוקטובר 1967 סיפר מרגובסקי למאיר גבאי מ"חדשות הספורט": "אתה רוצה לשמוע על הגמר הראשון שלנו? אני דווקא זוכר את המשחק הזה... האמת היא שאיש לא תיאר לעצמו שנחזור לירושלים בלי הגביע. לפי מעמדנו, הפופולריות שלנו והמבצעים המוקדמים 'כשגמרנו' עם כל האריות, היה ברור שננצח. אבל מה שניסינו לעשות – הוא (וילי ברגר, שוער הפועל) ניצב כמו אריה על משמרתו. הברגר הזה הוא לבדו שגרם לניצחון של הפועל. האנגלים היו משתגעים על השוער הזה ומצד שני הצליח הקיצוני (של הפועל) נודלמן לכבוש את שערנו בשתי פריצות. ברגר הזה היה גדול מחודורוב. הוא היה כעין קפיץ ענק שסגר כל זווית ופינה בתגובות של פלאים. באמת שוער עצום."

ב-26 במאי 1928, הפועל ניצחה את חשמונאי בתוצאה 0:2 משערים של משה פוליאקוב ואברהם נודלמן, וזכתה בגביע, אבל מכבי חשמונאי הגישה ערעור על תוצאת המשחק, בטענה שהפועל שיתפה שחקן שלא כחוק. בסופו של דבר הוחלט לחלק את הגביע בין שתי הקבוצות.

1934 – אליפות ראשונה לקבוצה עברית וגם דאבל ראשון

אליפות. הפועל מנצחת בכל המשחקים, מבלי לאבד ולו נקודה אחת. הישג חד פעמי בתולדות הכדורגל בישראל.

גביע. משחק גמר הגביע, נגד מכבי תל אביב, מתקיים ב-2.6.1934 במגרש מכבי פתח תקווה. בדקה השנייה מבקיעה מכבי שער ראשון. הפועל משווה מגול של אמנון חרל"פ ובהמשך המשחק עולה ליתרון 1:2, מפנדל שמבקיע השוער וילי ברגר. במחצית השנייה משווה ג'רי בית הלוי ממכבי וכמה דקות לסיום מבקיע משה זימון את שער הניצחון. הפועל מנצחת בתוצאה 2:3 וזוכה בגביע.

קול רינה ושירה בחוצות תל אביב. בעיתון "דבר" נכתב למחרת הניצחון הגדול בגביע: "אלפי אנשים נתכנסו על מגרש 'אבשלום' בפתח תקווה לראות בתחרות הכדורגל המכריעה בין שתי הפלוגות המועדות תמיד לזכות בגביע הא"י. האווירה היתה מתוחה, כרגיל, והמשחק היה גם משחק גביע טיפוסי, שלא הצטיין ביופיו, אם כי היה עשיר במומנטים דרמטיים. גרם מזלו של 'המכבי' לפתוח במשחק כשפניו לשמש ולרוח וכבר ברגע הראשון הובקע שערו. רק ברגע השנים עשר מצליח 'הפועל' להשוות את התוצאות. 'המכבי' תוקף בחזקה. במחצית השנייה עבר 'הפועל' להתקפה. עונש 'אחד עשר' זיכה את 'הפועל' בגול שני, אך חיש מהר משווה 'המכבי' והתוצאה – 2:2. לבסוף מצליח 'הפועל' להבקיע את השער השלישי. הידיעה, שגביע א"י קם ל'הפועל', תל אביב, נתקבלה בשמחה רבה בחוגי הפועלים. ממגרש 'אבשלום' נהרה תהלוכה עצומה, כשהגביע מתנוסס על ידי אחד המשחקים על כפי חבריו בראש הקהל. עד שעה מאוחרת בלילה נשמע בחוצות תל אביב קול רינה ושירה: 'לנו הגביע'."

את הזכייה בגביע חגגנו בדרך צנועה ומקורית. ב-1967 התראיין אמנון חרל"פ ל"חדשות הספורט" וסיפר על גמר הגביע: "אז זה היה הכל אחרת. המשחק היה אולי פחות מהיר, אך בוודאי יותר יפה. שחמט עם כדור. משחק הוגן, בלי פציעות ובלי ברוטליות. שחקן שפגע במזיד בחברו, חש להתנצל, ועזר לנפגע לקום על רגליו וללחוץ את ידיו... את הזכייה בגביע חגג הפועל תל אביב בדרך צנועה ומקורית: אגודת הפועל פתח תקווה הזמינה את המנצחים לבית קפה קטן במרכז פתח תקווה, שתינו תה או גזוז, אכלנו עוגות ואירוע זה היה עבורנו נשף ניצחון."

הפועל תל אביב זאת הנשמה שלי. כוכב אחר ששיחק בהפועל בשנות ה-30 היה דז'אמפה (זלמן פרידמן). ב-1966, לכבוד הזכייה באליפות השביעית, ראיין דני דבורין את דז'אמפה ל"חדשות הספורט":

"הגישה שלנו, שחקני העבר, והגישה של הדור הצעיר למשחק, שונה. בשנים ההן היה הכל חובבני, טהור. הלכנו ברגל למשחקים, ובמקרים הטובים ביותר הצלחנו לתפוס עגלה. השוער שלנו, ברגר, היה הולך ברגל מתל אביב עד לטול כרם. זה לקח, כמובן, מספר שעות, אבל היה סיפוק. היתה מטרה.

אני לא צריך לספר מי היה ברגר. זה שוער שקם פעם אחת לדורות. השוער הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו. בכלל, אם אני צריך להתחיל לעשות השוואות בין שחקנים, זה ממש בלתי אפשרי...

המאמן שלנו היה מוסטה פוליאקוב. הוא לא הרוויח פרוטה מהעסק הזה. אבל בלי כל כסף, ורק עם רצון, היתה לו קבוצת מופלאים אמיתית, שהכדורגל אותו היא הציגה היה חלום. מי היו השחקנים? מליקה, פרידמן, דוקטור, מייטנר, רייך, שולמן, לוי, יוחנן, דורן, רבינוביץ', בקשי, פלמן, א. בית הלוי. שמות גדולים ונערצים בימים ההם...

היו לנו אוהדים בכל רחבי המדינה. העריצו אותנו, השתגעו אחרינו. זאת התקופה שלי ואנחנו יצרנו היסטוריה. היה לנו סגנון משחק מלהיב, 'פייטרים' אחד אחד. כשלקחנו את הגביע הארץ-ישראלי נשאו אותנו האוהדים על כפיים, מיפו עד לים של תל אביב, למעלה משני קילומטר...

גם היום, לשמחתי הרבה, השחקנים של הפועל תל אביב משחקים בנבחרת ואני יכול לומר לך, לסיום, שיחסית לרמה של התקופה הנוכחית, הם לא מביישים את הפירמה, הם צועדים במסורת שלנו. כששמעתי שהפועל תל אביב לקח השנה את האליפות, התרגשתי כמו ילד קטן. מה אתה יודע, הפועל תל אביב זאת הנשמה שלי."

1943-1935– שלושה גביעים וארבע אליפויות

בשנים 1939-1937 זוכה הפועל בגביע שלוש פעמים ברציפות ובשנים 1935, 1938, 1940 ו-1943 היא זוכה באליפות ארבע פעמים.

ניצחון על המשטרה הבריטית בהר הצופים.

במוצ"ש, 9.4.1938, הופיעה בהוצאת עיתון "דבר" מהדורה של "ספורט לעם – במה לתרבות הגוף". כותרת הידיעה הראשית בישרה: "הפועל תל אביב בראש ליגה א'", וכותרת המשנה: "הפועל א' תל אביב - המשטרה הבריטית ירושלים 1:2". בגוף הידיעה נכתב: "ביום ד' היתה על מגרש המשטרה הבריטית שעל הר הצופים בירושלים תחרות ליגה בין המשטרה הבריטית ובין 'הפועל' א' תל אביב. הקהל שבא לחזות בתחרות היה ברובו קצינים ושוטרים ואוהדי כדורגל מירושלים. קבוצת 'הפועל' הופיעה בהרכב זה: מליקה – זלמן, דורן – פרידמן, יוחנן, רבינוביץ – בקשי, בוצ'קה, מאיר, פוקס ונודלמן... המחצית הראשונה נגמרה בתיקו אף על פי שלשני הצדדים היו אפשרויות רבות. בסוף המחצית תקפה המשטרה ו'הפועל' הסתפק רק בהגנה. בתחילת המחצית השנייה הבקיעה המשטרה את שער 'הפועל'. קבוצת 'הפועל' המעוררת התחילה להתקיף; על ידי משחק נמוך ומחושב הצליחו להבקיע שני שערים ולהגיע לניצחון. השופט, אשרי, לא עמד על הגובה."

לסיכום המחזור מביא "ספורט לעם" את טבלת ליגה א', שבה תשע קבוצות: - במקום הראשון - הפועל תל אביב, עם חמישה ניצחונות מחמישה משחקים. - במקום השני - מכבי תל אביב, עם ארבעה ניצחונות והפסד אחד. - במקום השלישי - המשטרה הבריטית, ששיחקה משחק אחד יותר, עם ארבעה ניצחונות ושני הפסדים. עוד בליגה א': הכוח תל אביב, הפועל הרצליה, הפועל חיפה, המעופפים רמלה, מכבי פתח תקווה ומכבי נס ציונה.

1938, דרבי בגמר הגביע. הגמר, נגד מכבי תל אביב, מתקיים ב-28.5.1938, במגרשה של מכבי, הנמצא בדרך לשכונת התקווה. הפועל מנצחת 1:2 וזוכה בגביע.

בעיתון "דבר" סיקר את המשחק זאב, תחת הכותרת: "הגביע הארצישראלי ל'הפועל'!". בגוף הידיעה נכתב: "קהל אלפים מילא היום את מגרש 'המכבי' בהיפגש 'הפועל' תל אביב ו'המכבי' תל אביב, בתחרות הגמר לגביע הארצישראלי. הבמה קושטה בדגלי 'הפועל', 'המכבי' וההתאחדות הארצישראלית לכדורגל. המשחק היה ער ונאה. בצדק זכתה קבוצת 'הפועל' בגביע. משחקה עלה בהרבה על משחקה של 'המכבי'. הופעתו של נויפלד בקבוצת 'המכבי', שרק לפני שלושה-ארבעה שבועות נשללה ממנו זכותו להופיע במשחקים במשך ארבעה חודשים – התמיהה את הקהל. חנינה זו ניתנה לנויפלד יומיים לפני תחרות-הגמר לגביע. קבוצת 'המכבי' הופיעה במלוא הרכבה, אבל משחקה היה חלש ובמחצית השנייה של המשחק עלתה עליה קבוצת 'הפועל' במחלקה שלמה.

הרכב 'הפועל': מליקה, דורן, גבאי, רבינוביץ, דז'אמפה, נודלמן, זימון, פוכס, בוצ'קה ושלמה.

קבוצת 'הפועל' התחילה במשחק כשהיא מסתערת על שער 'המכבי' - אך ללא תוצאות. כבר בדקה ה-7 פרץ נודלמן את הגנת 'המכבי' ובעט לשער. הכדור נטה הצדה אך שלמה לא טמן רגלו בצלחת – בעט, ולכד את השער הראשון לזכות 'הפועל'. משהבקיע 'הפועל' את השער הראשון גברה המתיחות במגרש. המשחק נעשה עקשני. חלוצי 'המכבי' התחילו מתקיפים את שער 'הפועל', מליקה נפל לרגלי שלום, המתקיף, ותפס את הכדור שסיכן את שער 'הפועל'. שלום פגע פגיעה גסה במליקה בבעטו בראשו של האחרון. אבל גם 'צירוף' זה לא הצליח להעביר את הכדור דרך השער. בדקה ה-25 פסק השופט מכת עונש לזכות 'המכבי' ונויפלד בעט ולכד את השער הראשון לזכות 'המכבי'. בהמשך המחצית הראשונה התקיפו חלוצי 'הפועל' – אך לשוא. במחצית השנייה שלטה קבוצת 'הפועל' במגרש. חלוצי 'הפועל' המשיכו את התקפתם במרץ רב. בזכות מסירה נאה של זימון פרץ נודלמן את הגנת 'המכבי' והבקיע את השער השני לזכות 'הפועל'. עוד שער כבש נודלמן, אך השופט פסלו משום-מה. משחקה הנאה של קבוצת 'הפועל' זיכה אותה בגביע הארצישראלי לשנת 1938. יחס הקרנות 3:10 לזכות הפועל. שפט ישמסקי."

בשנת 1967 התראיין השוער מאיר מליקה, שהצטיין בגמר, ל"חדשות הספורט": "אני זוכר שבשבת היה הגמר וביום שישי עבדתי יחד עם נודלמן בחפירה להנחת כבל תת קרקעי ברחוב יהודה הלוי. עבדנו עד אחרי כניסת השבת. רק בשבת בערב גמרנו את העבודה. חזרתי הביתה וידעתי שלמחרת עלי לשחק בגמר. (למחרת) הייתי עייף מאוד. ראיתי במשחק שגם נודלמן היה עייף, אבל אז לא היה גמר כמו היום. לא עשו נשפים ולא עשו טראסק, ולא היתה התרגשות כמו היום. התאספנו בשכונת אבו-חדירה (פלורנטין) ולקחו אותנו במשאית למגרש. כשהגענו ראינו שאלפי חובבים תפסו את מקומם בטריבונות... הייתי מצוין. היו לי הרבה פוזות, והיתה הרבה עבודה בשער. תפסתי הרבה כדורים קשים והצלתי הרבה שערים. אבל מה? אז היה רק צלם ספורט אחד בתל אביב, ודווקא למשחק הזה הוא לא בא לצלם. אין לי שום תמונה מהגמר."

1950 – הדרבי שפוצץ

דרבי ידידותי. 14.10.1950. באותה שנה לא התקיימו משחקי הליגה בגלל שביתת שופטים, ולכן החליטו שני המועדונים, הפועל ומכבי תל אביב, לקיים דרבי ידידותי. כך נכתב בעיתון "דבר": "השופט פסק בעיטה חופשית מ-18 מטר נגד מכבי תל אביב. שחקני מכבי תל אביב יצרו קיר כדי לחסום את השער, אך שחקני הפועל רצו דווקא להיכנס לתוך הקיר, דבר ששחקני מכבי רצו למנוע בהתאם לחוק. השחקנים התחילו לדחוף איש את רעהו. פלמן, שחקן הפועל הידוע (בוצ'קה) סטר על לחיו של אלי פוקס. התחילה התפרעות הקהל והמשחק הופסק... בינתיים נעלם גם שעון היד של השופט רוזנבאום." זה היה, כנראה, הדרבי הראשון שפוצץ אי פעם.

1951 – מסע מופלא באנגליה, במזג אוויר של סער וגשם

ב-1951 יצאה הפועל למסע משחקים באנגליה ונחלה שלושה הפסדים: תבוסות 6:0 ו-6:1 למנצ'סטר יונייטד ולארסנל והפסד 2:0 ללידס.

הפועל תל אביב נגד ארסנל, 70 אלף איש במשחק הראשון לאור החשמל. ב-19.9.1951 התקיים המשחק נגד ארסנל. תחת הכותרת "ארסנל – הפועל תל אביב 1:6 (0:3)", נכתב בעיתון "דבר":

"לונדון. במשחק הראשון שנערך הערב, לאור החשמל, בין קבוצת הפועל תל אביב לבין ארסנל, נוצחה הקבוצה הישראלית בתוצאות 1:6. בתחרות נכח קהל של 70 אלף איש. שערי הפועל הובקעו במחצית הראשונה בדקה ה-14, ה-40 וה-44. סופרנו לענייני ספורט מעיר: בידיעה אין הפתעה ולא אכזבה לא בשבילנו ולא בשביל האנגלים. שני הצדדים ידעו היטב את ההבדל שבין רמת הקבוצות האנגליות – שהן מהצועדות בראש בכדורגל האנגלי והאירופי – לבין קבוצתנו. עם זאת ידענו עוד, כי הקהל הספורטיבי האנגלי יודע לכבד מנוצחים שאינם נרתעים מפני מאבק ולוחמים על כבודם במלוא יכולתם."

הפועל תל אביב נגד מנצ'סטר יונייטד, משחק משמח-לבב כל חובב ספורט יהודי. שבוע אחר כך, ב-26.9.1951, שיחקה הפועל נגד מנצ'סטר יונייטד. הכותרת ב"דבר" היתה: "לאחר מחצית קרב בכוחות שקולים, מנצ'סטר יונייטד – הפועל 0:6 (0:0)".

בגוף הידיעה נכתב:

"במזג אוויר של סער וגשם, התיצבה היום קבוצת הפועל תל אביב, למשחקה השני באנגליה – עם 'מאנצ'סטר יונייטד'. בהרכב הקבוצה הוכנסו שינויים. ליד חודורוב הוצבו בהגנה: ו. גלאזר, בשורת הרצים – בלויט-וייס-צימרמן; ובהתקפה: איזיק-ילובסקי-סטודינסקי וראסקין. הקבוצה המארחת פיתחה מיד משחק מהיר ותוקפני בהרבה מזה של ארסנל. בהרכבה – שלושה שחקנים מהנבחרת האנגלית הלאומית, ואחד – וולטון – מנבחרת החובבים. שחקני הפועל מגלים משחק משמח-לבב כל חובב ספורט יהודי. אף שרגליהם מועדות פעם בפעם במגרש הדומה לגלדת (הכוונה כנראה למגרש קשה כסוליית הנעל), הרי הם נראים בטוחים ואמיצים ומשיבים מלחמה עזה ביותר אל שער מנצ'סטר. מפליאה לעשות לא רק ההגנה – שחודורוב מהווה לה כרגיל, את ה'מסמר' של כל המשחק – כי אם גם ההתקפה. פריצותיו של סטודינסקי מסכנות את שער מנצ'סטר. בדקה ה-14 נמצא סטודינסקי כ-15 מטר משער היריב, אולם הרץ הימני עוצרו בפגיעה בגוף ובאחיזה בחולצה: השופט משגיח ומעניש.

את שער הפועל מסכן בעיקר השחקן פילסון, הנבלם כהלכה על ידי וייס. תוקפנותם של האנגלים גוברת ובדקה ה-32 פוסק השופט פנדל, שאינו מנוצל. הקרב מחריף, ובחורינו, העולים על עצמם, מעוררים התפעלות כללית. המחצית הראשונה מסתיימת בתוצאות – 0:0. במחצית השנייה לא עמדו לקבוצת הפועל כוחותיה והמשחק נסתכם ב-0:6. כל השערים הובקעו תוך 35 דקות. השערים הובקעו ע"י וירלי (2), פירסון (2), אפטון (1), וולטון (1). מחר (ו') תסייר המשלחת בבלאקפול. לכל חברי המשלחת שלום וכולם מאחלים למשפחותיהם ולכל היישוב בישראל: שנה טובה ומבורכת."

1956/1957 – האליפות השישית, הראשונה אחרי קום המדינה.

בעונת 1956/1957 זוכה הפועל באליפות ראשונה אחרי קום המדינה. בדרך לאליפות מנצחת הפועל את מכבי 2:4 בדרבי בלתי נשכח.

2:4 סוער במגרש הבוצני ביפו. 20.1.1957, דרבי. ההרכב: חודורוב, פיימן, צינוביץ, בלוט, לבקוביץ, ב. גולדשטיין, ד. גולדשטיין, טיש, חיים גלזר, רוזנבוים, מיכאלוב. מאמן: יאזבנצ'יק. הפועל משחקת בתלבושת פסים, אדום-לבן.

מצטיינים: חודורוב (למרות שער טיפשי שספג) לבקוביץ בהגנה ואשר בלוט בקישור.

דקה 8: הרמה מצד ימין לתוך הרחבה. חודורוב נראה תופס את הכדור, אך זה מחליק מידיו. מרימוביץ' מנצל את ההשמטה ובועט מהאוויר פנימה. 0:1 למכבי. דקה 20: פיימן בועט כדור עונשין מ-25 מטר, בנדורי משמיט וחיים גלזר מבקיע. 1:1. דקה 25: טיש שולח כדור למיכאלוב מצד שמאל. מיכאלוב מתקדם לבדו מול השוער ומבקיע בבעיטה שטוחה פנימה. 1:2. דקה 26: רוזנבוים בועט מ-30 מטר והכדור חודר לשער בין רגליו של בנדורי. 1:3. דקה 41: הצלה גדולה של חודורוב בזינוק מרהיב, אחרי בעיטה של מרימוביץ' מתוך הרחבה. דקה 56: שייע גלזר מכדרר לכיוון שער הפועל ומנסה לעבור את חודורוב. חודורוב אוחז במכנסיו של שייע. פנדל ו-2:3. דקה 83: אחרי דאבל פס עם מיכאלוב, פורץ רוזנבוים משמאל, עובר שני שחקנים ומבקיע ממרחק קטן, אחרי שהטעה את בנדורי. 2:4. במחצית השנייה מתעלם השופט משה כהן משני פנדלים ברורים לטובת הפועל.

במדור הספורט של השבועון "רימון" נכתב:

"הדרבי התל אביבי, שהתחולל באיצטדיון הבוצני ביפו, משך אליו, למרות הקור, אלפי צופים, שבאו לראות במו עיניהם את המאבק בין שתי הקבוצות הראשונות בצמרת הליגה הלאומית. איש לא קיווה להצגה מרהיבת עין מבחינה טכנית, אך דרבי נשאר למרות הכל דרבי. מוכרי הגרעינים התבססו בין שלוליות הבוץ, ואילו דוכני הפלאפל הציעו כיבודים דשנים.

למרות המים, היה המשחק בין הקבוצות התל אביביות של 'הפועל' ו'מכבי' חריף וסוער. אחדים אף הרחיקו לכת וכינוהו כתחרות המרתקת ביותר בשנים האחרונות. אנשי 'הפועל' הוכיחו ע"י ניצחונם (2:4), שמלאכתו של מאמנם היוגוסלבי, איבן איזבנצ'יק, אינה לשווא, ואילו קבוצת 'מכבי' נחלה את הפסדה הראשון בעונה זו. אוהדי 'מכבי', שלא השלימו עם ירידת אליליהם במנוצחים, תלו את האשמה במשחק האולטרה-אלגנטי של חלוצי 'מכבי', שחלקם אפילו לא לכלך את חולצתו..."

בעקבות המשחק חלפה הפועל על פני מכבי בטבלה ונשארה במקום הראשון עד לסיום העונה.

גול ששווה אליפות. 31.3.1957. הפועל מבטיחה את האליפות בניצחון 0:1 על האחרונה בטבלה, מכבי יפו. בדקה ה-78 מבקיע אשר בלוט את שער הניצחון בבעיטה חזקה מ-25 מטר.

אליפות. הפועל מסיימת עם 28 נקודות, לפני הפועל פתח תקווה עם 24. מאזנה הכולל של הפועל עומד על 13 ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. מלך השערים הוא מיכאל מיכאלוב, שלזכותו 11 שערים.

1960/1961 – הגביע השביעי

בגמר הגביע בעונת 1960/1961 מנצחת הפועל את הפועל פתח תקווה, הקבוצה שזכתה באליפות חמש פעמים ברציפות בין השנים -19591963. משחק הגמר מסתיים בתוצאה 1:2 להפועל, משערים של דני גולדשטיין וגדעון טיש.

1964/1965 – האליפות חומקת במחזור האחרון

"בארבעה מטחים למקום השני". בלומפילד, 18 אלף צופים. מחזור 17. המובילה, הפועל פתח תקווה, מגיעה למשחק מול הפועל בבלומפילד. לפתח תקווה 22 נקודות, להפועל 18.

הכותרת הראשית ב"חדשות הספורט": "הפועל פתח תקווה נכנע 4:0 לבן-ברוך, בורסוק, דניאלי וחזום והתוצאה: הפועל תל אביב בארבעה מטחים למקום השני." כתב יהושע שגיא: "הפועל תל אביב – ארבע. הפועל פתח תקווה – אפס. איזה ניצחון! איזו תבוסה! אחד הניצחונות המלהיבים ביותר של הפועל תל אביב בשנים האחרונות. אחת התבוסות הכבדות ביותר של פתח תקווה בעשור האחרון... משחק התקפתי משובח, מהירות מעוררת קנאה, כושר גופני מצוין. אלו, אולי, שלוש הסיבות להצלחתה הגדולה של הקבוצה התל אביבית שעלתה אתמול למקום השני בטבלה... הקהל שואג מהתלהבות. ניצחון תל אביבי משכנע ומלהיב שכזה לא נראה בבלומפילד זה עידן ועידנים. שריקה לסיום – הקרב הסתיים, פתח תקווה יורדת מהמגרש חפוית ראש. תל אביב עליזה. הקהל שר במקהלה: 'אחת, שתיים, שלוש, ארבע!' שבת בלתי נשכחת!"

אובדן האליפות במחזור האחרון. מחזור אחרון בליגה. הפועל ראשונה עם 36 נקודות, הכוח והפועל פתח תקווה במקום השני והשלישי עם 35 נקודות לכל אחת. הפועל משחקת בנתניה, ארבעה ימים אחרי שנוצחה בחצי גמר הגביע על ידי בני יהודה. הכוח מארחת את מכבי תל אביב והפועל פתח תקווה את בני יהודה.

ששת אלפים צופים בנתניה. הפועל פותחת את המשחק היטב ושוטפת את המגרש. שחקני הפועל - גינזבורג, חזום ודניאלי מחמיצים ממצבים טובים. נתניה מתחילה לתקוף ובדקה ה-26 כובשת שער. בדקה ה-45 דוחף השוער של נתניה את השופט ומורחק. במחצית השנייה תוקפת הפועל, אך לא עולה בידה להשוות. השופט שושני מרחיק את חזום ודניאלי. כמה דקות לסיום נוגע מגן נתניה בכדור בידו בתוך הרחבה, אבל שושני מתעלם. הכוח, שמנצחת את מכבי תל אביב בתוצאה 1:3, זוכה באליפות.

הארי גיים על אובדן האליפות. ב-9.6.1965, ארבעה ימים לאחר אובדן האליפות, התראיין המאמן האנגלי של הפועל, הארי גיים, למיכאל קרנון מ"חדשות הספורט": "כדורגל הוא משחק מוזר. יום אחד הנך בצמרת והכל נראה ורוד, ולמחרת איבדת את הכל. זה בדיוק מה שקרה השבוע להפועל תל אביב. עמדנו על סף הצלחה גדולה, ולבסוף לא זכינו בכלום. האשמה היא רק בנו. כל מה שהתרחש במגרשים האחרים לא מעניין אותי. היתה לנו הזדמנות טובה לנצח בנתניה ולא ניצלנו אותה. משום כך, איננו יכולים לבוא בטענות לאיש. העצבים הם שניצחו את הפועל תל אביב. הבחורים היו כל כך עצבניים, שלא הצליחו לבצע דברים פשוטים. הזדמנויות הבקעה, שהיו נהפכות ביום רגיל לשערים, בוזבזו הפעם בצורה משוועת. דבר אחד ברור לי ונראה לי כי הרוב הגדול יסכים עמי. הפועל תל אביב הציג העונה את הכדורגל הטוב ביותר בארץ. בכל המשחקים השתדלו הבחורים להציג משחק נאה. מעולם לא הסתגרנו בהגנה ולא שיחקנו בשיטת הבונקר. תמיד חיפשנו את הדרך לשער ואני בטוח שהקהל נהנה ברוב משחקינו. תמיד האמנתי שהכדורגל הטוב משתלם יותר. בסופו של דבר, אם לא היינו 'מחליקים' בנתניה, היה הכל ורוד הרבה יותר. הקבוצה היתה ראויה לתואר האליפות."

1965/1966 – האליפות השביעית

בעונת 1965/1966 שיחקה כל קבוצה נגד יריבתה פעמיים ברצף, בבית ובחוץ. השיטה המיוחדת הזו נבחרה כדי להבטיח שבסיבוב השני לא יהיו משחקים של הפועל נגד הפועל ושל מכבי נגד מכבי. העיתונים קוראים לסיבוב הראשון "הסיבוב המשפחתי".

לפני פתיחת העונה יוצאת הפועל למסע באוסטרליה ובאסיה. דוביד מחזיר לסגל את דני אלקיים, גדעון טיש ושמעון בן יהונתן הוותיקים. צעד זה אינו עוזר להפועל במשחקה הראשון באוסטרליה, שבו היא מובסת בתוצאה 7:1. ניתן לציין כנסיבות מקילות את העובדה שהמשחק מתקיים שלוש שעות בלבד לאחר שהשחקנים נחתו באוסטרליה בתום טיסה ארוכה ומעייפת. המשך המסע מוצלח מעט יותר: שישה משחקים, ובהם תיקו 1:1 מול נבחרת סידני וניצחון בתוצאה 1:7 על נבחרת הונג קונג.

מחזור חמישי, 14 אלף צופים בבלומפילד. הפועל נגד הפועל רמת גן. ניצחון גדול של הפועל בתוצאה 1:4, משני גולים של בורבה ושניים של נוריאלי. המצטיין במשחק הוא ספוז'ניקוב, המגן השמאלי של הפועל, שמראה את כוחו הן בהגנה והן בהתקפה ובועט שש פעמים לפחות לשערה של רמת גן. שבוע אחר כך מפסידה הפועל 1:0 ב"מכתש", מגרשה הביתי של רמת גן, לעיניהם של שבעת אלפים צופים.

מחזור עשירי. שעונו של השופט שלמה מרין מתקלקל במחצית הראשונה ולכן נמשך המשחק בין הפועל להפועל ירושלים 103 דקות. הפועל מנצחת 1:3 מגולים של חזום, בורבה ובן-ברוך ועולה למקום הראשון.

מחזור 11, הפועל נגד שמשון בבלומפילד. 18 אלף צופים. בשערה של שמשון ניצב חודורוב ביכולת מצוינת ומסכל את כל התקפותיהם של שחקני הפועל. בדקה ה-60 נוגח בורבה פנימה מהרמה של בן יהונתן. הפועל מנצחת 0:1 ושומרת על המקום הראשון.

"רבותי, למי יש מכונת חישוב?" זו הכותרת ב"חדשות הספורט", בכתבה על משחקה של הפועל נגד מכבי יפו בבלומפילד, במחזור ה-17, לעיניהם של 20 אלף צופים. גולים של חזום (2), פרידריך וטיש קובעים 3:4 להפועל בדקה ה-90. השופט משה אשכנזי מחליט להוסיף שלוש דקות. הפועל מאבדת כדור בהתקפה ויפו יוצאת להתקפה מתפרצת, אך שחקנה הרה מחמיץ מול שער ריק. הפועל יוצאת להתקפת נגד. טיש, החלוץ המרכזי, פורץ לעבר שערה של יפו. השוער דגמי מנסה לזנק על הכדור ותופס את טיש. בעיטת עונשין להפועל מקצה הרחבה. נוריאלי מרים את הכדור, טיש מתרומם מעל כולם ונוגח לפינה העליונה של השער – 3:5 להפועל.

צבי קופמן תיאר ב"חדשות הספורט" את הדקות האחרונות של המשחק: "עוד שבע דקות לסיום. הפועל מוליך 2:4. סוף? מי יודע? היום, במשחק מסחרר כזה, כאשר ההגנות מפוררות וההתקפות רעבות ומפגיזות, אי אפשר לדעת אם הצגת השערים כבר נסתיימה. עוד שבע דקות: 'כושי' מעודד עם הכדור. הוא מוסר אותו במהירות לאיינשטיין קליש, במרכז הרחבה. החלוץ הדינאמי עשה תפנית של 90 מעלות, הערים על מגינו וירה כדור חד לרשת החשופה. 3:4. כולם על הרגליים. סרט השערים טרם נקטע. גבר לבוש בקפידה פורש ידיו לצדדים וזועק: 'למי יש מכונת חישוב? כמה-כמה כאן במשחק המשוגע הזה?' מחוג השניות רץ קדימה. המבטים צמודים לבמה הגדולה. ניצחון הפועל בסכנה. רגע. פרידריך פורץ מימין, מנצל שגיאה של מגינו. אבל דבר לא קרה. כמו במשחק פינג-פונג מופנים אלפי ראשים מרחבה לרחבה. היכן יובקע השער הבא? ... ואז – ההזדמנות הגדולה של יפו. דקה 88. אלקיים הוציא בידו כדור שוער לבורבה, אך הכדור ניגח בראשו של בורבה - אחורה! הכדור הוגבה מיד מימין, לפי השער של הפועל, נחת ישר לרגליו של עובדיה. אלקיים שוב לא יצא. עובדיה עם הכדור. הוא מתמהמה ומחמיץ הזדמנות משני מטר. אבל מה קורה כאן? הרה ניצב מטר או שניים מהשער, הכדור לפניו, לידו שחקנים מבולבלים. הרה מניף את רגלו ובועט בחצי סיבוב. 4:4? לא. הכדור היה גבוה מדי, כאילו כוון ליציע הדחוס. איזו החמצה! שישה יפואים תופסים ראשם בידיהם. וביציעים אלפי זוגות עיניים, כאילו יצאו מחוריהן. זהו, המשווה לא הושג. הפועל תל אביב – מכבי יפו 3:4. הכל קמים על רגליהם. עכשיו זה באמת הסוף. עוד דקה וחצי. הכדור כבר בעבר השני. דיגמי יוצא משערו כדי להדוף כדור. הוא הודף אבל הכדור כבר ברגליו של טיש. טיש מנסה להערים על השוער היפואי. הוא מצליח, אבל דיגמי, מחוץ לרחבה, נוקט באפשרות האחרונה. הוא מחבק את טיש. שריקה. נוריאלי מגביה את כדור העונשין משמאל, דיגמי בפינה אחת של השער, בלו בפינה השנייה. טיש מתרומם וממשיך את מסלול הכדור בנגיחת הסטה לאחור – ובפנים."

3:5. המשחק נגמר. ניצחון גדול להפועל. הפועל שיחקה בהרכב: אלקיים, בן-יהונתן, אברהם לוי, בן-ברוך, פייגנבוים, בורסוק, פרידריך, חזום, טיש, נוריאלי, בורבה.

מחזור 21. דרבי. יותר מ-20 אלף צופים בבלומפילד רואים דרבי חד צדדי. בדקה ה-22 מעלה טיש את הפועל ל-0:1 ממסירה של חזום, אחרי פריצה של בורבה על הקו השמאלי. בדקה ה-55 פורץ בן ברוך מימין, מגיע כמעט עד דגל הקרן ומעביר את הכדור לטיש, שבועט חזק לקורה. בורבה מגיע בריצה ושולח את הכדור החוזר לרשת. 0:2.

מחזור 28. אחרי ארבעה משחקים רצופים שהסתיימו בתיקו מאופס, משחקת הפועל נגד בני יהודה ומבטיחה לעצמה את האליפות, בזכות תיקו 1:1 של נתניה. 15 אלף צופים בבלומפילד רואים משחק מצוין של המגן השמאלי הצעיר, שייע פייגנבוים. בדקה ה-65 קרן לזכות הפועל. חזום מרים את הכדור, נוריאלי משתלט עליו ובועט כדור חזק לקורה. בערבוביה שנוצרה ברחבה בועט טיש בכדור ופייגנבוים ממשיך מקרוב פנימה. יש אליפות.

מחזור 29. שחקני הפועל מחליטים לשבות ואינם מופיעים למשחק נגד הכוח. לדבריהם, פקעה סבלנותם לנוכח יחסה של ההנהלה. "הקש ששבר את גב הגמל הוא שההנהלה אינה מקיימת את ההבטחה להעניק לשחקנים נסיעה לגמר הגביע העולמי באנגליה, כפרס על הזכייה באליפות." הכוח זוכה בניצחון טכני.

1967 – גביע אסיה לקבוצות

כחול-לבן. 19.12.1967. בנגקוק, גמר אליפות אסיה לקבוצות. הפועל, בתלבושת כחולה-לבנה, נגד סלנג'ור ממאלזיה.

דקה רביעית: שייע מרים קרן ונוריאלי מחמיץ מקרוב. דקה 35: בעיטה של המאלזים עוברת את אלקיים, אך למרבה המזל מרחיק רחמינוביץ' מקו השער. כל מחצית נמשכת כאן 40 דקות ובתום הזמן הזה שורק השופט לסיומה של המחצית הראשונה. התוצאה: 0:0.

דקה 50: עבדול גאני בועט חזק לכיוון השער, אלקיים הודף בקושי, הכדור פוגע בקורה ונהדף לרחבה. החלוץ המאלזי אסלים בועט מקרוב פנימה. 0:1 למאלזים. דקה 70: בן ברוך נכנס במקום בורבה הפצוע, מקבל כדור ושולח את נוריאלי, שמעביר את הכדור לדני בורסוק בין שני שחקנים מאלזים. בורסוק בועט חזק פנימה. 1:1. הפועל ממשיכה לתקוף ו-5 דקות לסיום נוגע מגן מאלזי בידו בכדור בתוך הרחבה. פנדל. רחמינוביץ' מבקיע את שער הניצחון. 1:2.

הקפטן, חיים נוריאלי, מניף את גביע הזהב. הפועל תל אביב זוכה באליפות אסיה לקבוצות.

1968/1969 – האליפות השמינית

בלט על המים. 7.10.1968, בלומפילד. הפועל תל אביב מול הפועל באר שבע בגשם שוטף, לעיני 1,500 צופים. הפועל מנצחת 2:4 משערים של אדמוני (2), חזום ונוריאלי.

יזהר ארנון, שסיקר את המשחק ב"חדשות ספורט וטוטו", פתח בתיאור מזג האוויר: "המטרות הסוחפים ירדו כמעט בלי הפוגה. 1,500 הצופים עמדו מכורבלים במעילים, מתגודדים קבוצות-קבוצות מתחת למטריות, אחדות מהן קטנות וצבעוניות שנלקחו, כנראה, בהשאלה מהאישה... והנה דילג לפתע נער צנום, רטוב עד לשד עצמותיו, חסר מעיל גשם או מטרייה, מעל לגדר המפרידה בין שער 13 לשער 1 ומשם המשיך ודילג על פני גדר נוספת ועבר לשער 2. הסדרן לא הספיק אפילו להניד עפעף. אבל הסדרן לא היה נזעם. נהפוך הוא. חיוך רחב עלה על פניו: 'אתה רואה,' אמר, 'כל זמן שיהיו לנו כאלה, לא נפסיד במלחמות.'"

מכאן עבר ארנון לתיאור של רקדני הבלט: "לשחק כדורגל תחת מטרות עוז ועל משטחי דשא רטובים ובוציים – זו תורה בפני עצמה. קבוצת הפועל תל אביב הדגימה בשבת משחק מפליא בקלילותו ומדהים בפריונו – שלושה שערים ב-30 דקות. 'כוכב' חדש נתגלה בשורות הפועל תל אביב – עמי אדמוני, שהבקיע שני שערים... שורת החלוצים של הפועל תל אביב הפגינה את הכושר הטוב שקנתה לעצמה במשחקי הנבחרת וניהלה משחק קליל, כמעט נטול-תיקולים ובלי להתפלש בבוץ הסמיך של רחבת היריב. היה זה ממש 'בלט על המים', כשעל המלאכה מנצח בכישרון יהושע פייגנבוים. אמנם, 'שייע' לא הבקיע שערים, אולם הוא צד את העין במסירות המצוינות, שחלק באלגנטיות לחבריו מימין ומשמאל... פייגנבוים, בורבה, חזום ונוריאלי, כשהם נעזרים מאחור ב'תגלית' החדשה, החייל הצעיר עמי אדמוני, ביתרו בקלות מדהימה את הגנתה של באר שבע."

חטיבת השדים האדומים. 14.12.1968. בלומפילד, 14 אלף צופים. הפועל תל אביב מנצחת את הפועל פתח תקווה בתוצאה 0:2 משערים של פייגנבוים וחזום ועולה למקום הראשון בטבלה. מצטיינים במשחק – טיש (ציון 8) וחזום (ציון 7). כך נכתב ב"ידיעות אחרונות": "במוצאי שבת, יצאו כבר השחקנים שמחים ועליזים לבילויים, כשמכל עבר מצביעים עליהם האוהדים וקוראים לעברם: 'חטיבת השדים האדומים'. 'אנחנו דומים עכשיו באמת לחטיבת לוחמים, כמו הצנחנים עם הכומתות האדומות,' הסביר ראש הקבוצה, חיים נוריאלי, בין ריקוד לריקוד בדיסקוטק 'סאני'. 'ייתכן ובעבר הצגנו גם משחקים מבריקים יותר והיו כאלה שבלטו יותר כבודדים, אבל משחק צוות כזה, לחימה כזו של כולם, איני זוכר מעודי בהפועל תל אביב.'"

1969/1970 - תבוסה 5:0 בדרבי

באר שמונה. 4.1.1970. מחזור 12. בלומפילד, 16 אלף צופים. הפועל תל אביב מנצחת את הפועל באר שבע 0:8. שופט: קליין. הפועל תל אביב בהרכב: בנימין, בן יהונתן, קסטרו, פרימו, רחמינוביץ', רוזנשטרייך, ברנר (מורדכוביץ'), א. כהן, פייגנבוים, חזום, בורבה. בהפועל באר שבע משחקים, בין השאר, רפי אליהו, נומה, ברד ואליהו עופר.

הפועל עולה לשחק לאחר סיום המשחק בין מכבי תל אביב למכבי יפו, שבו הובסה יפו בתוצאה 6:0. המטרה – להבקיע יותר ממכבי. שתי דקות מהפתיחה מרים פייגנבוים כדור ומאיר ברנר נוגח פנימה. 0:1. דקה 7: בורבה פורץ באגף שמאל, מרים כדור וחזום נוגח לרשת. 0:2. דקה 12: בורבה מחלץ כדור מהגנת באר שבע ובועט חזק לתוך השער. 0:3. דקה 34: בן יהונתן מרים ובורבה נוגח פנימה. 0:4. דקה 75: אברהם כהן מבקיע את החמישי אחרי דאבל פס עם פייגנבוים. דקה 83: טיל של פייגנבוים מקצה הרחבה. 0:6. זהו, הגענו לתוצאה של מכבי. דקה 85: בורבה מכדרר 20 מטר משערה של באר שבע. השוער יוצא לקראתו ובורבה מרים את הכדור באמנות מעל השוער ופנימה. 0:7. דקה לסיום: מורדכוביץ' בועט, השוער של באר שבע משמיט את הכדור וחזום מגלגל מקו השער פנימה. 0:8.

פרימו נפצע. 18.1.1970, מחזור 14. בלומפילד, 14 אלף צופים. הפועל מסיימת בתיקו 1:1 נגד שמשון. בדקה ה-20 נפצע פרימו. האבחנה - קרע בשריר הירך. באותה שבת מנצחת מכבי תל אביב בקושי את בני יהודה, האחרונה בטבלה. מכבי חיפה מוליכה את טבלת הליגה עם 19 נקודות, הפועל במקום השני ולה 18 נקודות. במקום השלישי ניצבת מכבי תל אביב עם 17 נקודות.

תבוסה מוחצת בדרבי. 25.1.1970. כותרת ב"דבר": "תבוסה מוחצת להפועל בדרבי התל אביבי, 5:0".

ממשיך וכותב "דבר": "20 אלף הצופים, שמילאו אתמול את איצטדיון בלומפילד ונלחמו בגשם בעזרת המטריות, ציפו בוודאי לדרבי אופייני, רב מתח, שקול, וקיוו לראות לכל היותר שניים-שלושה שערים. ואולם הפעם זה היה דרבי שונה, יחיד במינו, שכן מעולם לא בלטה עליונות אחת הקבוצות לעומת חולשה ברורה של האחרת, כפי שזה קרה אתמול. סיבות שונות הביאו לניצחונה רב השערים של מכבי והראשונה שבהן – יום גדול לקבוצה כולה, שהפגינה משחק צוות מזהיר...

מנגד, נראתה קבוצת הפועל באחד מימיה החלשים ביותר. חסרונו של פרימו ערער כליל את ההגנה, ואם כי אין בזה צידוק להפסד הגבוה, היה הדבר אחד מן הגורמים הישירים לתבוסת הפועל. אבי בנימין, בשער, היה חסר ביטחון, השמיט כדורים והשתפר רק לקראת הסיום. יש לציין שמרבית השערים לא הובקעו באשמתו. שחקני הקישור של הפועל, ובמיוחד רוזנשטרייך וכהן, לא הצליחו להשתלט על מרכז השדה והפקירוהו לשליטתם הבלעדית של שחקני מכבי. במצב זה לא יכלה ההתקפה לפעול כהלכה, ובורבה היה היחידי שניסה מדי פעם לפרוץ לשער. במשך כל שלבי המשחק, על אף שתקפו לא מעט, בעטו שחקני הפועל רק כדור מסוכן אחד לשערו של מיכאלי, אך הוא הדף את כדורו של חזום והציל את שערו מהבקעה."

חודשיים אחר כך, בדרבי הגומלין, מנצחת הפועל את מכבי 1:2.

נתנו הצגה הרבה יותר גדולה. שייע פייגנבוים: "כשהפסדנו 5:0 פרימו לא שיחק וכמה משחקני ההרכב נעדרו גם הם. בדרבי הגומלין ניצחנו 1:2. אני הבקעתי שני גולים ב-14 הדקות הראשונות, אבל החמצנו הזדמנות להבקיע הרבה יותר מחמישה שערים. נתנו הצגה הרבה יותר גדולה ממה שמכבי עשתה ב-0:5. לא ידענו לנצל מצבים כדי להכות עד הסוף וחבל, כי היתה לנו הזדמנות גדולה ורצינו מאוד לנקום. החמצנו כמו טירונים ופספסנו גולים על קו השער, אולי מעודף מוטיבציה. היה להם הרבה מזל באותו יום."

בסוף העונה הזו מפסידה הפועל את האליפות למכבי בגלל הפרש שערים.

1971/1972– הגביע השביעי

שמינית הגמר: מכבי יפו מובילה 0:1 ו-1:2 (בהארכה), אבל פייגנבוים וברנר הופכים את התוצאה ל-2:3.

רבע הגמר: בית"ר ירושלים מוליכה 0:1 מפנדל של ארצי בן יעקב. רחמינוביץ' משווה ל-1:1 וכובש שער ניצחון בדקה ה-115.

חצי הגמר, 20.9.1972: ניצחון 1:2 על מכבי חיפה. דקה 31: יונה זליקובסקי עושה דאבל פס בצד ימין עם פייגנבוים, מכדרר למרכז ומוסר לרחמינוביץ'. רחמינוביץ' מעביר את הכדור מרגל לרגל ובועט לפינה. הכדור פוגע במגן חיפאי ונכנס פנימה. 0:1. דקה 48: קסטרו מוסר את הכדור לפייגנבוים, שממשיך לחזום. חזום מקבל את הכדור כשגבו לשער, עוצר ובועט בסיבוב חזק לחיבורים. גול נהדר. 0:2. עד לסיום מצליחה חיפה לצמצם את התוצאה ל-1:2. בחצי הגמר השני מנצחת הפועל ירושלים את מכבי תל אביב בפנדלים, אחרי הארכה.

משחק הגמר, נגד הפועל ירושלים: פרימו ובז'רנו מצטיינים. גול של פייגנבוים בדקה ה-39 מבישול של יונה זליקובסקי, שחקן אלמוני בן קיבוץ שפיים, שהצטרף להפועל חודשיים קודם לכן.

הרכב: אריה בז'רנו, שמעון בן-יהונתן, ישראל גולדשטיין, דוד פרימו, נחמן קסטרו, אברהם כהן, יעקב שני, יעקב רחמינוביץ', יונה זליקובסקי, שייע פייגנבוים, יחזקאל חזום. מאמן: הארי גיים.

1975/1976 – הפועל ניצלת מירידה

5.6.1976, המחזור ה-32, אחד לפני סיום הליגה. בליגה 18 קבוצות ובסוף העונה תרדנה ארבע מהן לליגה הארצית. הפועל חדרה, בני יהודה ורמת עמידר כבר ירדו. היורדת הרביעית תהיה אחת מבין הקבוצות הבאות: מכבי תל אביב, שלה 33 נקודות, מכבי פתח תקווה והכוח, שלזכותן 32 נקודות, או הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה, הפועל תל אביב ומכבי יפו, שלכל אחת מהן 31 נקודות.

דרבי בבלומפילד, 22 אלף צופים. יהושע שגיא כותב ב"חדשות הספורט": "זר לו היה נקלע אתמול לבלומפילד, ודאי לא היה מבין זאת: שתי התל אביביות הגדולות בדרבי עירוני משלהב זו מול זו, עם התלהבות עצומה, על רקע תפאורה מרגשת, צבעי הצהוב-שחור (מכבי) והאדום-לבן (הפועל) מתערבים זה בזה על משטח הדשא וביציעים – ועל מה כל המאבק הגדול? לא על יוקרה עירונית, אלא פשוטו כמשמעו: על זכות הקיום בליגה העליונה."

בדקה השישית מעביר פייגנבוים כדור לספוקויני, שמכדרר בצד שמאל ומוסר לכיוון האמצע, לחזום. חזום עוצר את הכדור, מסתובב, עובר שחקן של מכבי ובועט לפינה. 0:1 להפועל. בדקה ה-46 משווה ויקי פרץ בבעיטה מקרוב.

בדקה ה-52 מגביה מנחם מור כדור לעבר הרחבה. פייגנבוים עוצר את הכדור, מטעה מגן של מכבי ובועט פנימה. 1:2. מכבי תוקפת בדקות הסיום, אבל יכולת מצוינת של פרימו ובז'רנו משאירה את התוצאה בעינה עד לסיום המשחק. ניצחון גדול להפועל, שנשארת בליגה.

כתב עוד יהושע שגיא: "היה זה מאבק מתוח, מרתק, מלהיב וסוחף, גם אם לא תמיד התנהל ברמה היכולה לגרום נחת לחובב הכדורגל המצוי... לכל היה ברור שיהיה זה מאבק עיקש, כאשר המכבים זקוקים לנקודה בלבד כדי להבטיח לעצמם סוף עונה שקט, ואילו נקודה למכבי כמוה כגזר-דין ירידה להפועל."

1980/1981 – האליפות התשיעית

נתניה ירדה על ארבע. 25.1.1981. הפועל מול אלופת השנה שעברה, מכבי נתניה, לעיני 14 אלף צופים בבלומפילד. ינקה אקהויז, שבתאי לוי, גילי לנדאו ומשה סיני מבקיעים בניצחון גדול - 2:4.

כותרת ב"ידיעות אחרונות": "נתניה ירדה על ארבע, לאחר תצוגה מרשימה של הפועל תל אביב, שהרעיד ארבע פעמים את הרשת הנתנייתית מרגליהם של אקהויז, שבתאי לוי, גיל לנדאו וכוכב המשחק משה סיני (ציון 8!)."

יחיאל מור ב"ידיעות אחרונות": "מי שראה אתמול בבלומפילד את המפגן המרשים של הפועל תל אביב חזה גם, לדעתי, בטכס חילופי הדגל של מנהיגת הליגה בעונה שעברה והאלופה שבדרך. הפועל תל אביב הוכיח אתמול פעם נוספת מה רב כוחו. אמנם הפתיחה שלו עם מערך דפנסיבי מתוגבר הרגיזה מעט, אך בהמשך התברר כי לקבוצה הזו כדורגלני עורף מעולים כיעקב אקהויז ונמרוד דרייפוס היודעים לדחוף קדימה את חבריהם. אתמול הוכח כי הפועל תל אביב מתברך גם בשני כדורגלנים מעולים בקישור ובחוד וכוונתי היא למשה סיני ושבתאי לוי."

16.5.1981. הפועל מביסה את מכבי פתח תקווה בתוצאה 1:5 וזוכה באליפות. עשרת אלפים צופים רואים בבלומפילד שערים של לנדאו, סיני, שבתאי לוי (2) ושער עצמי. מכבי פתח תקווה מבקיעה שער מצמק בדקה ה-90. הרכב: בז'רנו, דרייפוס, זיתוני, זאנה, א.כהן, אקהויז (ציון 8), נחמיאס, לסרי (7), סיני (7), לנדאו (7), שבתאי לוי (7). מרקוביץ עולה לשחק כמחליף. שבוע אחר כך, במחזור האחרון, עושה הפועל את הקפת האליפות, אחרי תיקו 1:1 מול ראשון לציון. אקהויז ומשה סיני נבחרים כשחקנים המצטיינים של העונה.

1982/1983 – הגביע השמיני, עם היד של גילי

שער מחלוקת שעוד ידובר בו רבות. ב-1.6.1983 זכתה הפועל בגביע השמיני בתולדותיה, כשניצחה בגמר את מכבי 2:3. כך כתב אריה פינטו ב"דבר": "...שחקני הפועל תל אביב, בראשותם של סיני וז'אנו, השתלטו על מרכז השדה כשהם שולחים פעם אחר פעם את החלוצים לעמדות תקיפה. במיוחד אמורים הדברים לגבי גיל לנדאו שהיה השחקן המצטיין בשדה. פריצותיו של לנדאו העמידו במבוכה רבה את הגנת מכבי תל אביב שהתקשתה לנטרלו למרות השמירה האישית שהופעלה נגדו."

בדקה ה-25 פרץ ז'אנו משמאל, הגביה את הכדור למרכז ואקהויז נגח פנימה. 0:1. שמונה דקות אחר כך הבקיע סיני שער שני מבעיטת קרן. 0:2. בדקה ה-38 דחק שוייצר את הכדור מקרוב וצמצם את התוצאה ל-1:2. נומדר השווה בדקה ה-59, גם הוא מתוך הרחבה. 2:2. בדקה ה-63 בעט איווניר כדור חזק לחיבורים. בז'רנו זינק והדף. ואז הגיעה הדקה ה-67.

כך סיקר "דבר" את שער הניצחון: "משה סיני חטף כדור מהתקפת מכבי תל אביב ושלח כדור 'עומק' לעברו של לנדאו, שפתח במרוצה לעבר הכדור הגבוה ביחד עם אבי כהן. מרכוס, שוער מכבי, שהבחין בסכנה הנשקפת, יצא משערו ובניסיון להרחיק בעט את הכדור לגופו של לנדאו. משם נהדף הכדור לעבר שער מכבי ובמרוץ הנוסף לכדור התרוממו יחד אבי כהן וגיל לנדאו לפני קו השער. אבי כהן ניסה לנגוח הצדה, אולם במאוץ המהיר הדף גיל לנדאו את אבי כהן קדימה כשהכדור חודר לרשת מראשו של כהן – 2:3. שער מחלוקת שעוד ידובר בו רבות אולם אין בכוחו לשנות את העובדה שהפועל תל אביב היא מחזיקת גביע המדינה בכדורגל לשנת 1982/83."

אחרי המשחק התברר שיד הזהב של גילי היא שהביאה להפועל את הגביע.

הפועל שיחקה בהרכב: בז'רנו, ארמה, אקהויז, זאנה, פיזנטי (מאיר), יחבס, אלי כהן (נחמיאס), סיני, ז'אנו, רמלר, לנדאו.

1985/1986 – האליפות העשירית, מחזור אחרון, דקה 86

אלי כהן מנצח על הצגה בבלומפילד. 14.12.1985. מחזור 8: בלומפילד, שלושת אלפים צופים. הפועל תל אביב מביסה את מכבי פתח תקווה 1:5 בזכות ארבעה שערים של אלי כהן ושער של ז'אנו. פ. עובדיה, "דבר": "יכולת מעולה של קשר הפועל תל אביב אלי כהן שהניבה ארבע-שער מרגליו וראשו, העניקה אתמול לקבוצתו ניצחון בית מרשים על מכבי פתח תקווה 1:5 לאחר פיגור של 1:0... היכולת המבריקה של שחקני תל אביב הזכירה לרבים את עונתה הגדולה. המרץ, היכולת ומהלכי הכדור מרגל לרגל לא הותירו לחניכיו של משה מאירי מפתח תקווה כל סיכוי."

כוכב השבת: "מי אם לא אלי כהן מהפועל תל אביב, ארבעה שערים וציון 9 מספרים הכל. כל הקבוצה רצה היטב, אבל לכל הצגה גדולה יש סולן, ואתמול היה זה כהן. העובדה שתופקד בחולית הקישור לא הפריעה לו לפרוץ מאחור בכוח רב ולהבקיע ארבעה שערים, שיא עונתי."

המאסטרו, משה סיני. 10.5.1986. מחזור 28. בלומפילד, אלפיים צופים. הפועל מביסה את מכבי נתניה 1:5. אלי כהן ושבתאי לוי מבקיעים שני שערים כל אחד, סיני מבקיע את החמישי. את השער לנתניה מבקיע קשר צעיר בשם שלום תקווה.

פ. עובדיה, "דבר": "חניכיו של דוד שוייצר עשו במחצית הראשונה ככל העולה על רוחם ורק חוסר מזל מנע מהם הבקעת מנת שערים כפולה. ה'מאסטרו' משה סיני חילק לחברים כדורים למכביר ובעצמו הבקיע את אחד השערים."

שני מחזורים לסיום: מכבי חיפה צועדת בראש הטבלה ולה 54 נקודות, אחרי ניצחון 0:2 על יבנה. מכבי תל אביב, שניצחה את באר שבע, תופסת את המקום השני עם 54 נקודות. הפועל, שלזכותה 53 נקודות, במקום השלישי.

שירי אליפות בחיפה. 17.5.1986. במחזור ה-29 מנצחת מכבי חיפה את מכבי תל אביב 1:3. אברהם צ'יבין, "דבר": "אווירה מיוחדת היתה אתמול בעיר הכרמל. האיצטדיון העירוני בקרית אליעזר היה מלא עד אפס מקום (20 אלף צופים), החל משעות הצהריים המוקדמות. באיצטדיון שלטו הצבעים ירוק וצהוב, אך הרוב היה שייך ל'ירוקים', ששלטו ביציעים על רקע הר-הכרמל המרהיב ביופיו... בדקות הסיום התחולל קרנבל מרגש ביציעים, כשאוהדי חיפה שרים 'יש אליפות'."

הפועל תל אביב יוצאת לבאר שבע. המחצית הראשונה מסתיימת בתיקו אפס. במחצית השנייה נכנס מוריס ז'אנו. אלי כהן מבקיע שער ראשון וז'אנו את השני בדרך לניצחון 1:2.

מחזור אחד לפני הסיום מכבי חיפה עדיין במקום הראשון ולה 57 נקודות. הפועל עולה למקום השני עם 56 נקודות. מכבי תל אביב, שלזכותה 54 נקודות, במקום השלישי. במחזור האחרון תארח הפועל את מכבי חיפה, כאשר הפועל חייבת ניצחון כדי לזכות באליפות ולחיפה יספיק תיקו.

אדום וירוק – מתמרקים. יום שני, 19.5.1986. ניסן פרידמן כותב ב"דבר", תחת הכותרת "אדום וירוק – מתמרקים": "השוער אריה אלתר אושפז שנית, לאחר ששוחרר מ'תל השומר' בסוף השבוע. הוא ייאלץ לעבור סדרה נוספת של טיפולים ועתה כבר ברור, כי יום-טוב טליאס הצעיר יעמוד בין הקורות. בקבוצה רוו נחת משובו המוצלח של אלי כהן. הוא נעדר חודש ימים בשל הכרטיס האדום שספג במשחק הגביע מול מכבי חיפה."

קו חשמלי לוהט בין תל אביב וחיפה. יום רביעי, 21.5.1986. ניסן פרידמן, "דבר": "שלושה ימים בלבד נותרו להכתרה. המתח הגבוה הפך את קו תל אביב - חיפה לקו חשמלי לוהט, על סף פיצוץ. נראה כי היום או מחר יאזלו כל הכרטיסים לבלומפילד, רובם בידי האוהדים האדומים שמכינים תפאורה מהסרטים... בהפועל תל אביב כבר התרגלו למאות אוהדים ביציע, שנותנים תחושה מיוחדת. מישהו העיר כי אפילו בחלק ממשחקי הליגה לא ראו כמות כזו של צופים. כן התרגלו גם לזעקות השבר של שוייצר. מבחינתו הכל חייב להיעשות טיפ-טופ, לאף שחקן אסור לזייף, לאף אחד אסור לרמות."

הקמע. יום רביעי, 21.5.1986. ניסן פרידמן, "דבר": אם באוהדי הקבוצות עסקינן, הרי שלהפועל תל אביב יש קמע קבוע. כולם מכירים אותו, אך איש לא כתב עליו. אברהם בואנו. לא יודעים מי? יאשין. הוא אינו נח לרגע ומשתדל לעזור, לסייע ולעשות כל דבר למען שחקניו-אליליו... את הכינוי 'יאשין' הדביק לו המאמן האנגלי של הפועל תל אביב, הארי גיים. האנגלי לא ידע עברית וכשרצה לקרוא לבחור, פשוט אמר: 'יאשין', כי באותו רגע התייצב בואנו בין הקורות והשחקנים התאמנו בבעיטות לשער. בן 30, עובד בבית ברנר. מחצית חייו אוהד שרוף וקמע של הקבוצה. זה החל לפני 15 שנה כשדוד פרימו ושייע פייגנבוים רחצו בים, גילו את הנער בחוף ולקחו אותו איתם למשחק. הם ניצחו ומאז הפך לקמע של הפועל תל אביב."

אלפיים אוהדים באימון. יום חמישי, 22.5.1986. ניסן פרידמן, "דבר": "דגלים אדומים וסמלי הפועל כבר מעטרים את היציעים 1 ו-2 בבלומפילד. חגיגת האוהדים הגיעה אתמול לשיא נוסף בדרך לשבת. כאלפיים מהם ישבו ביציע וצפו באימון הקבוצה, כשהם מעודדים את אליליהם."

"כאשר החיפאים פרצו בשירי אליפות בא שערו של לנדאו". יום ראשון, 25.5.1986. משה כהן, "דבר": "שער מעורר מחלוקת שהבקיע גיל לנדאו בדקה ה-85 העניק אתמול את תואר אליפות המדינה בכדורגל לעונת 1985/1986 לקבוצת הפועל תל אביב, שגברה במשחק מותח ועצבני על אלופת השנתיים האחרונות, מכבי חיפה, בתוצאה 0:1...

אמנם שחקני, עסקני ואוהדי מכבי חיפה טענו שהשופטים העניקו להפועל תל אביב את כתר האליפות, אך האמת היא שהירוקים צריכים לבוא בטענות רק אל עצמם, שכן ברוב דקות המחצית השנייה הם שיחקו במערך הגנתי מתוגבר, התבססו על תרגילי נבדל, שיחקו על זמן ולא ניסו לתקוף את שער יריביהם...

במחצית השנייה חל שיפור ביכולתה של הפועל, אך אבי רן בדקות 56 ו-57 קלט היטב את נגיחתו של שבתאי לוי ובעיטתו של ליאור ברנס...

דוד שוייצר שחש כיצד כתר האליפות מתרחק מתל אביב הכניס שני חלוצים למשחק: את גיל לנדאו ואלי יאני. בהמשך התברר שחילופים אלה חרצו את גורל המשחק. ב-20 הדקות האחרונות נסוגו שחקני עיר הכרמל לעבר שערם ויריביהם נראו חסרי אונים. ביציעים כבר החלו אלפי אוהדי חיפה לחגוג את הזכייה באליפות.

ואז באה הדקה ה-85 שלא תימחק מזיכרונם של הצופים עוד שנים רבות: משה סיני שיגר מסירה לעבר גיל לנדאו. הגנת חיפה ציפתה לשריקה לנבדל אך לנדאו לא התחשב בציפיותיהם, התקדם לעבר השער ובעט כדור קשתי מעל ידי השוער אבי רן שיצא לקראתו - 0:1. שחקני חיפה עטו בזעם על השופט שריר וקוונו אלכס נאור. כשהם ממררים בבכי טענו ממן וחבריו שהשער הובקע מעמדת נבדל, אך השופט התקיף שריר דחה את טענותיהם. שתי דקות לאחר הבקעת השער הכשיל אלי כהן את רפי אוסמו. השופט מיהר להרחיקו מהמגרש. כהן התעלף ונזקק לטיפול רפואי. בדקות הסיום גוננו האדומים על שערם כדי להעניק לאוהדיהם שבעי האכזבות תואר אליפות."

ריח של אליפות. ניסן פרידמן, "דבר": "השריקה לסיום. 'יש אליפות!' שואגים הגרונות הניחרים ביציע 7. אין מענה מיציע 8 ההמום. במה אפשר לפתוח את תיאור הסופה שהפכה את בלומפילד לים גועש? בדמעות האושר שניגרו על לחיי האדומים? בדמעות הייאוש שניקוו בעיני הירוקים? שחקני הפועל תל אביב נעלמו בבת אחת בהמון החוגג. 'אלי יאני, אלי יאני!' צרחו כמה אדומי פנים וחיבקו את הענק החיוור. 'שאבי, שאבי' והחלוץ המתולתל הונף אל-על. 'גילי מלך ישראל' בכו כמה צעיפים אדומים וחנקו את מבקיע השער מרוב אהבה. יהודה עמר היה כחולם. מישהו קרע מעליו את חולצתו. הוא בהה ומלמל 'לא האמנתי...' מוריס ז'אנו טולטל בידי המעריצים וקרא בהתרגשות: 'הראינו לכולם שאנחנו יותר טובים ממכבי חיפה. שיתקנו אותם לאורך כל 90 הדקות ואני שמח שניצחנו.' דוביד שוייצר רטט עדיין ופניו טרם נרגעו. הוא מיהר לחדר ההלבשה ואחריו כל שחקניו, מאות אוהדים צבאו על הפתח ונכנסו לתיקולים עם הסדרנים. נער עם זר פרחים ענקי לדוביד הורשה להיכנס, וגל אוהדים פרץ פנימה איתו. שמפניה התחילה להישפך, ריח אלכוהול, ריח זיעה, ריח אושר שפרץ כנחשול אדיר אחרי 90 דקות של לחץ אדיר. ריח של אליפות...

יצוין, כי במבט ספורט בטלוויזיה אמש הוצג בבירור שהשער הובקע מנבדל של אלי יאני."

אחרי המשחק טען השופט צבי שריר, כי אלי יאני היה בנבדל פסיבי, שלא השפיע על מהלך הבקעת השער. מצפייה בשידור החוזר ברור כי השופט צדק.

הפועל שיחקה בהרכב: טליאס, הרשליקוביץ, אקהויז, זאנה, עמר, ברנס (יאני), יעקב כהן (לנדאו), אלי כהן, סיני, ז'אנו, שבתאי לוי.

הפועל מסיימת את העונה עם 59 נקודות והפרש שערים 26-52. למכבי חיפה 57 נקודות והפרש שערים 18-47.

הבעיטה לא התלבשה. ינקה אקהויז: "משחק האליפות של עונת 1985/1986 חרוט לי בזיכרון. זה היה המשחק הראשון ששודר בטלוויזיה בשידור ישיר. שיחקנו נגד מכבי חיפה, הם היו מקום ראשון, אנחנו שני, להם הספיק תיקו כדי לזכות באליפות, אנחנו היינו צריכים לנצח. באנו שעתיים לפני המשחק. בדרך למגרש ראינו אלפי אוהדים בדרך למגרש וגם הרבה כאלה שחזרו, כי לא היה מקום והם מיהרו לראות את השידור בבית. היתה אווירה מדהימה, איצטדיון מלא. חיפה לחצו אותנו אבל הרבה בזכות ההכנה של דוביד היתה לנו אמונה שנצליח לנצח. היינו רגועים ושיחקנו בסבלנות ובשקט. גילי אפילו חלם שייכנס לשחק וייתן את הגול. מצד שני, מכבי חיפה, למרות שהספיק להם תיקו, לא היו מוכנים פסיכולוגית כמו שצריך. ברוך ממן שהיה הכוכב הגדול שלהם, כל הזמן הלחיץ את השחקנים. הם פשוט לא עמדו בלחץ. בדקה ה-86 גילי בעט והמזל היה שהבעיטה לא התלבשה לו. הכדור פגע לו במגן העצם, עשה קשת מעל אבי רן ונכנס."


1986/1987 – הפועל שוב ניצלת מירידה

"ז'אנו מילט סופית האלופה מאשתקד מירידה לליגה הארצית". 23.5.1987, שנה פחות יום ממשחק האליפות בעונה הקודמת. הפועל תל אביב מנצחת את בית"ר נתניה 1:2. יוסי משורר, "דבר": "שחקני הפועל תל אביב הבטיחו אתמול בקושי רב את הישארותם בליגה הלאומית, לאחר שגברו בסיוע אלילת המזל על סוגרת הטבלה, בית"ר נתניה, בתוצאה 1:2. האדומים גילו חולשה מדהימה, משחקם היה עצבני ולא מדויק ורק בנס הם זכו בסיום בניצחון."

את השערים להפועל הבקיעו שבתאי לוי (מבישול של משה סיני) ומוריס ז'אנו.

1987/1988 – האליפות ה-11

בכורה מחודשת למשה סיני. 7.11.1987, מחזור 9. בלומפילד, 15 אלף צופים. הפועל תל אביב, השנייה בטבלה ועדיין ללא הפסד מתחילת העונה, מארחת את מכבי חיפה. משה סיני בבכורה מחודשת אחרי שחזר מחו"ל. מכבי חיפה השיגה עד המחזור הזה ארבע תוצאות תיקו, ארבעה הפסדים ואף לא ניצחון אחד. בריילובסקי נותן הצגה (ציון 9) וחיפה מביסה את הפועל בתוצאה 1:5.

למה החלוצים לא מבקיעים? 12.12.1987, מחזור 14. הפועל מפסידה להפועל באר שבע 1:0. מכבי נתניה ניצבת במקום הראשון ולה 30 נקודות. להפועל, במקום השני, 25 נקודות. חמישה חלוצים יש בסגל של הפועל: שטרית, שבתאי לוי, רובין, לנדאו ולינהרט. ב-14 המחזורים הראשונים הבקיעו כולם יחד ארבעה שערים, מתוך 13 שערים שהבקיעה הקבוצה כולה.

"ידיעות אחרונות" מפרסם כתבה מאת זאב גולדשמידט, המשתרעת על פני שני עמודים. תחת הכותרת: "הפועל תל אביב. עשר שנים לא קם שם חלוץ רציני", כותב גולדשמידט: "בחמש העונות האחרונות רכשה הפועל תל אביב ארבעה חלוצים. כל אחד מהם היה בעל רקורד מרשים בקבוצתו הקודמת: דב רמלר בהפועל פתח תקווה, אלי יאני בהפועל כפר סבא, שלום אביטן בהפועל באר שבע ומיקי בן שטרית בשמשון ובמכבי תל אביב. בין היתר שאלנו אותם, מדוע חלוץ כמותם אינו יכול להצליח בהפועל תל אביב." בנוסף לארבעת החלוצים האלה, התראיינו גם יחזקאל חזום, שייע פייגנבוים וגילי לנדאו.

שייע פייגנבוים: "בתקופה שלי, הפועל תל אביב ידעה שגם ביום גרוע של שייע, בעיטה אחת שלי לעבר השער יכולה להביא ניצחון. אין היום בהפועל תל אביב חלוץ נשמה, משוגע כמוני, שמוכן להקריב כל כך הרבה. אני, עם תפרים בראש עליתי לשחק ונגחתי שערים. היום לא תמצא אחד כזה לא רק בהפועל תל אביב, אלא בכל הליגה."

יחזקאל חזום: "חלוץ טוב צריך להיוולד עם כישרון להבקיע שערים. אם אין לו כישרון, לא ילמדו אותו להבקיע בשום בית ספר. נכון, יש גם סיבות אובייקטיביות שמקשות על חלוץ, כמו שיטת משחק ושמירה אישית, אבל לאורך זמן זה לא תופס. אם חלוץ לא מבקיע, שיבוא בטענות אל עצמו."

מיקי בן שטרית: "הכי קל זה לתלות את האשמה בחלוצים, אבל מאז ומתמיד סגנון המשחק של הפועל תל אביב לא היה מושתת על ההתקפה. לא שמו דגש מיוחד על החלוצים, לכן קשה לנו להתבטא. בסגנון הקיים אנחנו לא מגיעים להזדמנויות ליד השער. אני מאמין שעד סוף העונה אבקיע לפחות שמונה שערים. מי שמבקיע שמונה שערים בהפועל, זה שווה ל-20 שערים בקבוצה אחרת."

שלום אביטן: "שום חלוץ בהפועל תל אביב לא הצליח ולא יכול להצליח, כל עוד תישאר שם המאפיה הקיימת במרכז השדה. הם לא ייתנו ל'תותח' בקנה מידה רציני, מישהו כמוני, לקחת מהם את התהילה. משחקנים אלמונים הם לא חוששים, אבל חלוץ רציני לא יסתדר עם המאפיה של הקישור, הם יעשו הכל כדי להכשיל אותו."

גילי לנדאו: "הכי קל זה להאשים את החלוצים. הנכון הוא, שבהפועל תל אביב לא בונים על החלוצים, אנחנו לא מקבלים את המסירות לשערים. החלוצים בהפועל משחקים בשביל כל הקבוצה, ולא להפך. זה מתחיל מכך שאנחנו הפועלים השחורים. העברות שעשו עלי מחוץ לרחבה הפכו לשערים שהבקיעו הקשרים בבעיטות עונשין, כך שהמצפון שלי שקט."

שמונה נקודות יתרון לנתניה על הפועל. 19.12.1987, מחזור 15. הפועל מפסידה לשמשון. מכבי נתניה מנצחת את הפועל פתח תקווה בתוצאה 2:4 ופותחת פער של שמונה נקודות מהפועל. כוכב המחזור - שלום תקווה ממכבי נתניה. דן לוין, "ידיעות אחרונות": "מה ששחקן אחד יכול לעשות: חצי שעה לא ראינו, לא אותו ואת נתניה. פתח תקווה שטפה את השדה, הבקיעה ונדמה היה כי המובילה עומדת בפני הפסד. אז התעורר שלום תקווה ובשער סולני, מבריק, השווה ל-1:1 ונתן את האות לבליץ הנתנייתי... (דקה 32) שלום תקווה קלט כדור כ-25 מטר מהשער, עבר מגן אחד, שני, שלישי ובשמאלו בעט שטוח וחזק לפינה ופנימה. שער קלאסי של חלוץ גדול."

"מעמד סיני". 21.1.1988, משה סיני מתראיין ל"ידיעות אחרונות". בפתיח לריאיון נכתב: "קבלת פנים קשה ציפתה למשה סיני עם שובו מבלגיה. כתבו שהוא יאט את משחקה של הפועל תל אביב, שיפגע בתנופה. אחרי התבוסה למכבי חיפה במשחקו הראשון כאן, שמחו לאידו; מי שהיה שותף מרכזי לשתי אליפויות וגביע, שנהנה עד צאתו לבוורן ממעמד של כוכב-על בכדורגל הישראלי – מצא עצמו לפתע בעמדה חדשה, עמדת התגוננות; את התשובה למבקרים הוא מעדיף לתת במגרש – וכבר עכשיו יש האומרים כי הביא בעצמו יותר מעשר נקודות להפועל."

היה פער ואיננו עוד. 24.1.1988, מחזור 20. הפועל מנצחת את בית"ר תל אביב משערים של סיני ואלי כהן (בישול של סיני) ומכבי נתניה מסיימת בתיקו את משחקה מול צפרירים חולון. בתוך שלושה מחזורים סגרה הפועל פער של שמונה נקודות מנתניה ולשתי הקבוצות המובילות את הטבלה 42 נקודות.

עיקולים. 31.1.1988. אחרי דרבי שמסתיים ב-1:1, כותב זאב גולדשמידט ב"ידיעות אחרונות": "בלומפילד: שוב עוקל ציוד של הפועל תל אביב. העיקולים לא מפסיקים לרדוף את הפועל תל אביב. ערב הדרבי התל אביבי הגיעו לבלומפילד אנשי ההוצאה לפועל ועיקלו ציוד ספורט השייך לקבוצה. העיקול נעשה בשל חוב למס הכנסה. כזכור, גם בשבוע שעבר עוקל ציוד של הפועל תל אביב בבלומפילד, ע"י המאמן דוביד שוייצר."

שניאור מנצח את קשטן. 13.2.1988, מחזור 22. הפועל מנצחת את מכבי חיפה בקרית אליעזר בתוצאה 1:2. את השערים לזכות הפועל מבקיעים מוריס ז'אנו ובן שטרית מבישול של ז'אנו. השחקן המצטיין במשחק - יהודה עמר. את מכבי חיפה מאמן דרור קשטן.

תבוסה משפילה למכבי. 15.5.1988. במשחק במסגרת הבית התחתון בליגה הלאומית מביסה מכבי חיפה את מכבי תל אביב בתוצאה 0:10.

אליפות שלישית בשנות ה-80. 28.5.1988, בלומפילד, 12 אלף צופים. הפועל מנצחת 1:2 את הפועל באר שבע וזוכה באליפות. משה כהן, "ידיעות אחרונות": "אתמול היו יוסי זאנה, משה סיני, מיקי בן שטרית ורפי שמואל מספיק טובים כדי למנוע אי נעימות. זאנה היווה תחנה אחרונה לחלוצי היריב. סיני שיחק באלגנטיות רבה; הוא הרבה לשגר מסירות פז לחבריו וחבל שהן לא נוצלו מספיק. בן שטרית היה מסוכן והדבר בא לידי ביטוי במעורבותו בהבקעת שני השערים. רפי שמואל, שנכנס לשחק בשולי המשחק, הכניס התלהבות למשחק חבריו והוא היה ראוי להבקעת השער השני."

אלי כהן נבחר ל"שחקן העונה".

1988/1989 – הירידה לליגה הארצית

יש השערה שצריכים לקבל כסף. 31.7.1988. אסיפת קבוצה לרגל פתיחת העונה באולמי "היכל מחולון". מסגל הקבוצה הבוגרת הגיעו לאסיפה חמישה שחקנים בלבד: יעקב אקהויז, מוריס ז'אנו, רמי ארמה, רפי שמואל ובני רובין. מלבדם הופיעו גם ארבעה שחקני נוער. יו"ר הקבוצה, חיים צימר, אומר באסיפה: 'יש השערה שצריכים לקבל כסף, אבל זו רק השערה.'

בדרך הנכונה. 24.9.1988, מחזור שני. הפועל מול באר שבע בבלומפילד לעיני ארבעת אלפים צופים. התוצאה: 1:1. אברהם טבק, מעריב: "האלופה הפועל תל אביב בדרך הנכונה. למרות התקר שהיה לה בחלק האחרון של המשחק, ואשר כמעט גרם לה להפסד. זה רק עניין של זמן לדעתי, לא ארוך, עד שכל חלקי הקבוצה יתפקדו ביכולת משחק טובה...

הופתעתי לטובה מהאלופה. למרות מה שעבר עליה הקיץ, היא כאילו לעגה לכל המכשולים, שהיו ממוטטים קבוצות אחרות. ללא פרוטה, עם הכנות נוסח ליגה ב' ועזיבת שחקנים – כל אלה לא השפיעו כמעט על משחקה."

שביתה ראשונה. 20.11.1988. "פשיטת רגל" – זו הכותרת במדור הספורט של "ידיעות אחרונות". בגוף הידיעה נכתב: "מה שהתרחש ביום שישי בחולון זה פשוט שערורייה. קבוצת הנוער של הפועל תל אביב (בהרכב חסר...) התייצבה למשחק הליגה הלאומית מול הפועל צפרירים חולון. השחקנים הבכירים של הפועל תל אביב החליטו, שעה קלה לפני המשחק, כי עם הבטחות הם לא יכולים ללכת למכולת וכי הם רוצים את הכסף שחייבים להם מאשתקד."

כותרת נוספת: "כל החוזים מבוטלים": "כך החליטה אמש הנהלת הפועל תל אביב בתגובה לשביתת השחקנים. ההנהלה רואה באי ההופעה הפרת חוזים. ההנהלה מתכוונת להחתים חלק מן השחקנים על חוזים חדשים ושחקנים אחדים יוצעו למכירה – ביניהם אלי כהן, סגל, זאנה, לנדאו, ארמה, רפי שמואל ועוד. כונס הנכסים תובע תכנית הבראה מידית."

נמאס לי להיות בהפועל תל אביב. 20.11.1988. ינקה אקהויז מתראיין ל"ידיעות אחרונות": "הבלון הזה, של הפועל תל אביב כדורגל, התנפח והתנפח לאט לאט בשנים האחרונות. עכשיו הגיע הזמן שהוא יתפוצץ ואולי השביתה שלנו ביום שישי תצליח להביא איזשהו שינוי לטובה. למרות שאני מאוד מאוד פסימי לגבי עתיד הקבוצה, כי יש בה ברדאק שלם...

לפני שנה התחלנו להרגיש את הבלגאן בקבוצה. המשכורות לא שולמו בזמן והתחילו להיגרר חובות עצומים. מס הכנסה איים לעצור את משה, שאבי, גילי ואותי בגלל חובות שאותם האגודה היתה צריכה לשלם...

את הפועל תל אביב הורגות מלחמות העסקנים. לכל אחד מהם חשוב רק הכיסא, ולא אכפת להם שאנחנו נרד ליגה. אנחנו השחקנים אוכלים אותה בגלל המלחמות האלה... אצלי, למשל, האוטו מעוקל בגלל חוב למס הכנסה, וגם מביטוח לאומי מעקלים דברים לשחקנים שלנו... האווירה בקבוצה מתחת לכל ביקורת... אני אישית רוצה ללכת מהקבוצה, כי כל מה שקורה בה מעצבן אותי. נמאס לי להיות בהפועל תל אביב."

שביתה שנייה. 26.2.1988, "דבר": "איימו איימו ולבסוף קיימו: שחקני האלופה, הפועל תל אביב, החרימו את המשחק בחיפה; אי הופעה מצערת ומדהימה, שמקרבת את הקבוצה צעד נוסף אל פי התהום ואת הכדורגל הישראלי לתוהו ובוהו." הפועל מופיעה למשחק עם חמישה שחקנים: ז'אנו, מוסה, שרביט ושני שחקני נוער.

הפועל יורדת לליגה הארצית. 20.5.1989, שני מחזורים לסיום. הפועל מפסידה 1:0 לבני יהודה ומאבדת את הסיכוי האחרון להישאר בליגה הלאומית.

1989/1990 – חוזרים לליגה הלאומית

בעונת 1989/1990 משחקת הפועל בליגה הארצית. שתי קבוצות מהליגה הזו תעלינה בתום העונה לליגה הלאומית. יש אומרים שזו העונה החשובה ביותר בתולדותיה של הקבוצה, מכיוון שלולא היתה חוזרת לליגה הלאומית בסוף העונה הזו, אין לדעת אם היתה מצליחה לחזור אי פעם.

הרבה שנים חיבבתי את הקבוצה והאוהדים. 2.8.1989. "ידיעות אחרונות": "'אני שמח לבוא ולהתאמן בבני יהודה. הרבה שנים חיבבתי את הקבוצה והאוהדים,' כך אמר אתמול משה סיני, קפטן הנבחרת, שיפתח היום בקריירה חדשה בקבוצה."

הפועל תל אביב עלולה שלא לפתוח בכלל את העונה. 2.8.1989. "ידיעות אחרונות" מספר שקובי סגל, בלמה של הפועל, התחיל להתאמן בבית"ר תל אביב: "חייבים לי עשרות אלפי דולרים. יותר משנה רדפתי אחרי הכסף והרסתי בגלל זה את הבריאות... שמעתי ששחקנים בהפועל התאמנו בחודש האחרון בבגדי אימון קרועים ומסריחים. הגרביים לא כובסו וכל אחד התאמן בחולצה אחרת, כמו בשכונה... כל הקבוצות בעיצומן של ההכנות לליגה, ורק בהפועל תל אביב השחקנים ממשיכים לדבר על החובות. ממש ממררים לנו את החיים... אוברקוביץ' וחבריו הם אנשים עם רצון טוב, אבל אם הוא לא אומר את זה אז אני אגיד: ההסתדרות כובלת את ידיו... אני חושש שהמצב בהפועל תל אביב עוד יהיה יותר גרוע ממה שהיה עד עכשיו. כמו שזה נראה כרגע, הפועל תל אביב עלולה שלא לפתוח בכלל את העונה."

הפועל תל אביב ז"ל. 2.8.1989. כותרת ב"ידיעות אחרונות": "אלי כהן: 'מהיום אפשר לרשום את האותיות ז"ל ליד הפועל תל אביב'." זאב גולדשמידט כותב: "שחקני הקבוצה נפוצים לכל עבר: קובי סגל התאמן בבית"ר תל אביב ומשה סיני מתחיל היום בבני יהודה; רפי שמואל יטוס היום לגרמניה; אלי כהן התאמן בשפת הים; מוריס ז'אנו עשוי להתאמן בבאר שבע ויעקב אקהויז מעדיף לנוח בבית."

"כל מי שירק לבאר ממנה שתה כל השנים, יתחרט". 3.8.1989. "ידיעות אחרונות": "הפועל תל אביב מוכרת מגרש בשווי 1.5 עד שני מיליון דולר. אוברקוביץ' (יו"ר עמותת הפועל תל אביב) אישר אמש, כי מסתמן פתרון לבעיית החובות של הפועל תל אביב, והוסיף: 'כל מי שירק לבאר ממנה שתה כל השנים, יתחרט בעוד שבוע שבועיים.'"

אלי כהן נשאר בהפועל. 13.8.1989. תחת הכותרת "כבר חודשיים לא נשבר חלון בבית ברנר" מפרסם זאב גולדשמידט ב"ידיעות אחרונות" ריאיון עם אלי כהן: "'אסור לי בכלל לבוא לבית ברנר, רק עצבים מקבלים מהבניין הזה. צריכים להעביר את משרדי הפועל תל אביב לאחד החדרים בבלומפילד, שם זה הבית שלנו...' אלי כהן הוא הראשון מבין שחקני הפועל תל אביב, שהגיע להסכם כספי עם ראשי המועדון.... 'זה לא רק הכסף (שמשאיר אותי בהפועל תל אביב). תאמין לי, יכולתי לשחק בהרבה קבוצות בלאומית, ובכך להגדיל את סיכויי לחזור מהר ככל האפשר לנבחרת. תבין, אף פעם לא שיחקתי בקבוצה אחרת מלבד בהפועל תל אביב. תמיד התפרנסתי מהפועל, וכשראיתי איזה אנשים רציניים הגיעו להציל את המועדון, החלטתי שגם היום זה כבוד לשחק בהפועל תל אביב. אז מה אם אנחנו בארצית?... תשמע מה אלי כהן אומר לך: הפועל תל אביב זה אימפריה. הפועל תל אביב חזקה תהיה קבוצה יותר מעניינת מחצי ליגה לאומית.'"

האם משה סיני יישאר בהפועל? 27.8.1989. זאב גולדשמידט, "ידיעות אחרונות": "הפועל תל אביב לוחצת על סיני כדי שיישאר בקבוצה."

הלם במגרש טוברוק בנתניה. מחזור שני, 9.9.1989. הפועל מפסידה 1:0 לבית"ר נתניה לעיני אלף צופים במגרש "טוברוק". יחיאל שניידר, "ידיעות אחרונות", עמוד 13 במדור הספורט: "הליגה הארצית לא תהיה טיול שנתי – בכך הבחינה בוודאי הפועל תל אביב במחזור הפתיחה, אך את ההלם הגדול היא ספגה ביום שישי, במגרש טוברוק בנתניה, שם נכנעה לבית"ר המקומית 1:0." הרכב: אלטר, הרשליקוביץ (ברנס), אקהויז, מוסטרל, שוקרון, מוסה, ארמה, אלי כהן, רפי שמואל (שרם), ז'אנו, לנדאו.

ניצחון ראשון בליגה הארצית. מחזור שלישי, 16.9.1989. הפועל מנצחת את הפועל לוד בבלומפילד, לעיני 1,500 צופים, בתוצאה 2:3. את השערים לזכות הפועל כבשו אלי כהן, אליאור ברנס וגילי לנדאו. במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", עמוד 12, כותב יאיר גיסר: "יש. הפועל תל אביב השיגה ניצחון ראשון בליגה הארצית. ניצחון זה, עד כמה שיהיה משמעותי לשחקניו של אליהו עופר, מסמל גם היסטוריה קטנה במועדון האדום. שלוש נקודות ניצחון ראשונות בליגה הארצית."

הנקמה של מכבי שעריים. מחזור רביעי, 23.9.1989. הפסד בשעריים בתוצאה 2:0, לעיני 2,500 צופים. יאיר לב-ים ב"ידיעות אחרונות": "20 שנה חיכו אוהדי מכבי שעריים לרגע הזה. אז, ב-1969, הורידה הפועל תל אביב את שעריים לליגה א' וזכתה באליפות. אתמול חיברו משוררי שעריים שירי ליגה א' להפועל תל אביב, והיתה להם סיבה טובה להאמין שזה לא שיר דמיוני. שעריים ניצחה את הפועל תל אביב באופן צודק וברור 0:2, ושלחה את חבורת המשוטטים לחגיגות ראש השנה עם טעם של תשעה באב."

צריך היה לראות כדי להאמין. מחזור שביעי, 17.11.1989. הפועל תל אביב מסיימת את משחקה מול מכבי טמרה בתיקו 1:1, לעיני אלף צופים בבלומפילד. הרכב: אלטר, שוקרון, אקהויז, ד. הרשליקוביץ, ג. הרשליקוביץ, מוסה (מצטיין במשחק וכובש השער להפועל), ארמה, אבוקסיס (ברנס), ז'אנו, אלי כהן, ליאור מזרחי (לינהרט).

זאב גולדשמידט, "ידיעות אחרונות": "צריך היה לראות כדי להאמין: הפועל תל אביב, עם שלוש זכיות באליפות המדינה בעשור זה, לא מצליחה לנצח בבלומפילד את מכבי טמרה. אחרי מאבק עיקש, הסתיים המשחק בתיקו 1:1. למרות שהיו שותפים למשחק העלוב, המחמאות מגיעות לאורחים."

בלומי תקף רופא. ללא קשר למצבה העגום של הפועל, מדווח נדב יעקובי באותו גיליון של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "בלומי תקף רופא": "הכוכב האלג'ירי לחדאר בלומי מואשם, כי תקף בשבר זכוכית רופא מצרי, בבית המלון אחרי המשחק (במשחק שבו מדובר ניצחה מצרים את אלג'יריה ועלתה למונדיאל)." לימים, יתמנה אוהד בשם בלומי ליו"ר מועדון האוהדים של הפועל תל אביב (ככל הנראה אין קרבה משפחתית בין השניים).

ישראל מאיה מבשל. במחזור העשירי עולה הפועל למקום הרביעי, אחרי ניצחון 0:3 על הפועל ראשון לציון, שנמצאת במקום הלפני אחרון בטבלת הליגה הארצית. ישראל מאיה מבשל שני שערים והוא המצטיין במשחק עם ציון 8. מבקיעים: ז'אנו, אלי כהן, רפי שמואל.

מוריס ז'אנו מבקיע. מחזור 11, 24.12.1989. הפועל מנצחת את מכבי יבנה, השלישית בטבלה, לעיני ארבעת אלפים צופים בבלומפילד. מוריס ז'אנו כובש שני שערים ואלי כהן כובש את השלישי. ז'אנו מוכתר כשחקן המצטיין במשחק. בליגה הלאומית מנצחת באותה שבת בית"ר ירושלים את בית"ר תל אביב במגרש ימק"א לעיני 3,500 צופים.

קבוצת העשור. 28.12.1989. "חדשות ספורט וטוטו": "הפועל תל אביב משחקת נכון לעכשיו בליגה הארצית, מצבה לוט בערפל. אבל הפועל תל אביב היא קבוצת העשור, הקבוצה שעשתה את הכדורגל של שנות השמונים. שלוש אליפויות, גביע המדינה ועוד הישגים עד לנפילה הגדולה בשנה שעברה."

הדרבי הקטן נגד בת ים. מחזור 12. תיקו 0:0 בבלומפילד מול הפועל בת ים. אליהו עופר מתראיין ל"ידיעות אחרונות": "זה דרבי קטן. ציפיתי למשחק קשה, ציפיתי ליריב קשה, וזה מסוג המשחקים שצריך לשים גול קטן ולנצח את המשחק. לא הצלחנו להבקיע ואני מרוצה מהתוצאה."

מוריס ז'אנו, יעקב אקהויז, משה מוסטרל. מחזור 14. הפועל עולה למקום השלישי, אחרי ניצחון על מכבי פתח תקווה מגול בדקה ה-87. בנצי כץ כותב ב"ידיעות אחרונות": "כשנותרו שלוש דקות לסיום, ואפילו הקנאי שבאוהדי הפועל תל אביב איבד את אמונו ביכולת הקבוצה להבקיע, פרץ מוריס ז'אנו ממרכז המגרש. הפעם, לשם שינוי, הגיע כדורו לכתובת רצויה - יעקב אקהויז. זה מיהר להגביה לרחבה, לשם הגיע משה מוסטרל ששלח ראשו קדימה כדי להפגיש את הכדור עם הרשת, 0:1 להפועל."

הגיעו למקומם הטבעי. מחזור 16, 3.2.1990. הפועל משחקת בחולון נגד צפרירים, הראשונה בטבלה, ומנצחת 1:2 לעיני 3,500 צופים. מבקיעי השערים הם רפי שמואל ומוריס ז'אנו. המצטיינים: מאיה (7.5) ואקהויז (7). גולן חזני מ"ידיעות אחרונות" כותב תחת הכותרת "הגיעו למקומם הטבעי": "שאלה אחת נותרה שלשום פתוחה וזו כבר לא היתה השאלה אם הפועל תל אביב חוזרת לליגה הלאומית. השאלה היתה עד לאן היתה הקבוצה יכולה להגיע בליגה הבכירה על פי המשחק שלשום בחולון."

נינג'ות וקמיקזים. מחזור 17, בלומפילד, 2,500 צופים. הפועל מנצחת את בית"ר נתניה 0:3, משערים של ז'אנו, הרשליקוביץ ולינהרט. הכותרת ב"ידיעות אחרונות": "הפועל תל אביב, בלי הפסקה". כותב זאב גולדשמידט: "'לאכול את כל הכתבות של השבוע, לשחק כמו נינג'ות וקמיקזים ובהתאם למזג האוויר.' אלה היו ההוראות שרשם מאמן הפועל תל אביב אליהו עופר על הלוח בחדר ההלבשה לפני המשחק." המצטיין: ז'אנו (7).

מכבי טמרה מנצחת את הפועל. מחזור 22, 17.3.1990. מכבי טמרה מנצחת את הפועל בכפר קנא בתוצאה 0:1. מוחמד חטיב, "ידיעות אחרונות": "כשהפועל תל אביב היתה אשתקד על סף ירידה לארצית, דיברו שם על ה'אסון' הגדול, ועל כך שהאימפריה באדום תיאלץ לנסוע לשחק בטמרה. השם 'טמרה' עשה רע לתל אביבים. הם כנראה ידעו למה."

מוריס ז'אנו מצטיין. מחזור 23. הפועל מנצחת את הפועל חדרה בתוצאה 2:4. כבשו להפועל: ז'אנו (שניים), ליאור מזרחי וגל הרשליקוביץ. המצטיין: ז'אנו (7).

אסור להישבר. מחזור 24, 1.4.1990. שלושת אלפים צופים בטבריה רואים את הפועל מפסידה 2:1 להפועל טבריה. ישראל ענתבי, "ידיעות אחרונות": "הפועל תל אביב התייצבה למשחק ללא כוכבה הפצוע, אלי כהן, שחסרונו ניכר. נקודת החולשה הבולטת של תל אביב היתה באמת חולית הקישור, כאשר גם מוריס ז'אנו, הטוב בשורות תל אביב, נעלם בסופו של דבר." אחרי המשחק צוטט ינקה אקהויז ב"ידיעות אחרונות": "אסור לנו להישבר היום, צריך להמשיך קדימה."

הפועל יורדת למקום השלישי, כשבקופתה 45 נקודות, אחרי צפרירים, שלה 50 נקודות, ויבנה, שלזכותה 47 נקודות. באותה שבת מביסה בני יהודה את מכבי חיפה בתוצאה 0:3 ויוצרת פער של ארבע נקודות בראש טבלת הליגה הלאומית. כותרת ב"ידיעות אחרונות": "הזהובים לא התחשבו בתחזיות המוקדמות, ובניצוחו של המאסטרו משה סיני, שכבש את השער הראשון בכדור עונשין מ-20 מטר, נתנו מחצית שנייה נפלאה."

דוביד שוייצר חוזר למקומו הטבעי. מחזור 25. אלף צופים בבלומפילד רואים את הפועל מסיימת בתיקו 1:1 עם הפועל ראשון לציון שמתחת לקו האדום. הפועל משווה מפנדל מפוקפק. אחרי המשחק נפגשים נציגי השחקנים עם הנהלת הקבוצה ומבקשים להפסיק את עבודתו של המאמן אליהו עופר, בטענה של חוסר אמון מוחלט בינו לבין השחקנים. ביום רביעי מתמנה דוביד שוייצר כמאמן במקומו של עופר. אחרי המינוי אומר שוייצר לזאב גולדשמידט מ"ידיעות אחרונות": "חזרתי למקומי הטבעי. התחלתי את הקריירה בהפועל תל אביב, ושם אגמור." ביום חמישי משחקת הפועל ברבע גמר הגביע נגד הפועל כפר סבא מהלאומית ומפסידה בתוצאה 2:0.

אלי כהן מצטיין וגם אלטר ומוסטרל. מחזור 26, 15.4.1990. ערב המחזור נמצאת צפרירים במקום הראשון עם 51 נקודות, במקום השני מכבי יבנה ולה 48 נקודות ובמקום השלישי הפועל, שלזכותה 46 נקודות. הפועל יוצאת למשחק חוץ נגד מכבי יבנה ומנצחת בתוצאה 1:2.

ארבעת אלפים צופים ביבנה. הפועל בהרכב: אלטר, שוקרון, אקהויז, מוסטרל, גל הרשליקוביץ, דוד הרשליקוביץ, ארמה, ז'אנו, אלי כהן, רפי שמואל (מוסה), מאיה.

המצטיינים במשחק: אלי כהן (ציון 7) שמבקיע את שני השערים, אלטר ומוסטרל.

יאיר לב-ים כותב ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "כהן יש רק שניים": "חג שמח, הפועל תל אביב. חג שמח, דוביד שוייצר... הפועל עשתה את זה בגדול ומי יזכור, דוביד, שבמחצית השנייה בקושי עברתם את החצי... אלי כהן היה בכל מקום, משה מוסטרל נצמד לבני טבק, גל הרשליקוביץ התעסק עם שוקו (נומדר), ואלטר התרומם שוב ושוב, כדי ליירט בהצלחה את ההגבהות חסרות הסבלנות של יבנה."

הניצחון הזה מעלה את הפועל למקום השני, שממנו עולים לליגה הלאומית, עם 49 נקודות, שלוש פחות מצפרירים ואחת יותר מיבנה.

משה סיני שחקן העונה בפעם הרביעית. ב-22.4.1990 נבחר משה סיני לכדורגלן העונה של "ידיעות אחרונות", בפעם הרביעית בקריירה. שלוש הפעמים הקודמות היו בשנים שבהן זכתה הפועל באליפות.

תיקו עם בת ים. מחזור 27. הפועל מובילה 0:1 מול הפועל בת ים ובדקה ה-86 סופגת שער שוויון. לצפרירים, הצועדת בראש הטבלה, 55 נקודות. הפועל במקום השני עם 50 נקודות. לשעריים שבמקום השלישי 49 נקודות ובמקום הרביעי נמצאת יבנה, ולה 48 נקודות.

תיקו בטירת הכרמל, שמפניה ביבנה. מחזור 28. טירת הכרמל, 1,200 צופים. הפועל מסיימת בתיקו 0:0 עם טירת הכרמל, הנאבקת על חייה בליגה. יבנה מנצחת את עמידר בתוצאה 0:3 ועולה למקום השני. צפרירים במקום הראשון ולזכותה 56 נקודות. אחריה יבנה והפועל, כשלכל אחת מהן 51 נקודות. הפרש השערים של יבנה 24-43 ושל הפועל 21-40.

אבי חליבה מדווח ב"ידיעות אחרונות" מהמשחק ביבנה: "מיד כשעובדיה בן-יצחק שרק לסיום המשחק ביבנה, התנפלו כולם על כל מכשיר רדיו פנוי. הניצחון על עמידר לא יכול היה להיות רלוונטי, ללא תוצאות 'מתוקות' מהמגרשים בטירת הכרמל וסכנין שם התמודדו הפועל תל אביב ושעריים. המתח היה גדול, אבל הרדיו שתק. ב-18:20 היו"ר חיים היגרי כמעט התחנן: 'נו, שיודיעו כבר! הם לא יכולים להתחשב?'

וברדיו, בינתיים, שום דבר מהליגה הארצית. יש טבלאות של הגמר-רגל העליון והתחתון, סיפורים של גדעון הוד על ליברפול. שוקו נומדר: 'מה זה, גם ברדיו שונאים אותנו? למה הם מחכים?' אבל בסוף זה הגיע. דני דבורין: 'הפועל טירת הכרמל – הפועל תל אביב 0:0. מכבי שעריים – מכבי טמרה 0:0'. צעקת 'יש' אדירה עולה מכל עבר, ולאן שלא פנתה העין נראו קפיצות וזינוקים באוויר. נומדר סטר לעצמו ופלט הברות לא מובנות. האקסטזה בעיצומה. שלמה לוי נשיא האגודה רץ למקרר וחזר עם שלושה בקבוקי שמפניה..."

הלם אחרי המחזור ה-29. 5.5.1990, מחזור 29. הפועל יוצאת למשחק חוץ נגד מכבי פתח תקווה וצפרירים מארחת את יבנה.

שלושת אלפים צופים בפתח תקווה. בדקה ה-46 עולה הפועל ליתרון 0:1. ז'אנו מרים כדור משמאל, מאיה ממשיך בראש ימינה לעברו של אבוקסיס, שבועט מהאוויר פנימה. הפועל עולה, זמנית, למקום השני בטבלה. בדקה ה-66 עולה יבנה ליתרון של 0:1 בחולון, מגול של בני טבק. הפועל חוזרת למקום השלישי. חולון, דקה 70: 1:1. בני דמתי משווה. מקום שני. פתח תקווה, דקה 72: 1:1. מקום שלישי. חולון, דקה 80: 1:2 לחולון משער של מרקו בן ברוך. הפועל במקום השני.

המשחק בפתח תקווה מסתיים בתיקו. צפרירים מובילה 1:2 מול יבנה. כותב זאב גולדשמידט ב"ידיעות אחרונות":

"תראו מה ששער אחד יכול לעשות. בהפועל תל אביב היו בטוחים, עם סיום משחקם מול מכבי פתח תקווה, בעלייתם למקום השני, למרות שלא ניצחו. בכל זאת, האווירה היתה מאופקת, משום שהמשחק בין צפרירים חולון (שהובילה 1:2) למכבי יבנה עדיין לא הסתיים. בשביל שחקן אחד, ישראל מאיה, הספיקה שריקת הסיום של השופט, אריה פרוסט, כדי לפתוח בחגיגות. הוא הסיר את חולצתו וזרק אותה ליציע האוהדים. מאמנו, דוד שוייצר, שהמתין לריאיון ברדיו, התעצבן ומיהר לעבר הגדר, כדי לדרוש את החולצה....

דוביד: 'הבנאדם הזה מטורף, עוד לא עלינו, והוא כבר חוגג... מה הוא חושב, שהפועל זו שכונה?' שוייצר חזר לעמדת השידור, צמא לדעת מה קורה בחולון. גם מוריס ז'אנו ויוסי אבוקסיס נקראו להתראיין ברדיו. השדר, זוהיר בהלול, המתין שיעברו אליו מהאולפן, אבל קודם עברו לחולון. תוך שניות, השמחה שעמדה להתפרץ החוצה, הפכה לעצב (בדקה ה-90 בחולון מבקיע עלאווה שער שוויון ליבנה והמשחק מסתיים בתיקו 2:2). השוויון של יבנה 'הרג' את אנשי הפועל תל אביב. דוביד הורה לשחקניו: 'לכו מפה, אין לנו מה להגיד,' והאדומים המיואשים עזבו את המקום."

עוד מחזור אחד נותר עד לסיום הליגה. צפרירים הבטיחה את עלייתה לליגה העליונה. מכבי יבנה במקום השני ולה 52 נקודות והפרש שערים 26-45. הפועל שלישית ולה 52 נקודות והפרש שערים 22-41. אם שתי הקבוצות תנצחנה במחזור האחרון, על הפועל לנצח בהפרש של שער אחד יותר מיבנה כדי לעלות לליגה הלאומית.

זאב גולדשמידט, "ידיעות אחרונות": "בעקבות המאבק הצמוד בין הפועל תל אביב ומכבי יבנה על כרטיס העלייה השני לליגה הלאומית, מתכוונת הפועל תל אביב לדרוש דממת אלחוט במשחקי שתי הקבוצות בשבת. במכתב שיישלח היום להתאחדות לכדורגל, תבקש הפועל תל אביב כי המשחק שלה עם מכבי רמת עמידר ומשחקה של מכבי יבנה עם בית"ר נתניה, לא יועברו בשידור ישיר ברדיו.... כדי שהעולה ללאומית תיקבע בצורה ספורטיבית. בהפועל תל אביב היו אמש בהלם אחרי המשחק, למרות שהפועל זקוקה בשבוע הבא לניצחון בהפרש של שער אחד יותר ממכבי יבנה, אם זו תנצח את בית"ר נתניה. ההרגשה הכללית בהפועל תל אביב היא, שיבנה תביס את בית"ר נתניה בכל תוצאה לה תזדקק."

שחקני רמת עמידר ייתנו את החיים שלהם נגד הפועל. יום שני, 7.5.1990. גולן חזני, "ידיעות אחרונות": "השאלה החמה ביותר בכדורגל הישראלי השבוע, תהיה שאלת העולה השנייה לליגה הלאומית. הפועל תל אביב נגד רמת עמידר, מכבי יבנה נגד בית"ר נתניה. אותו מספר נקודות, אותו יחס שערים. השאלה השנייה – הכי בוערת: מי יספוג יותר שערים בשבת? גבי אלבז, שוער עמידר, או יהודה בוארון מנתניה. כל הכיוונים מראים, שלהפועל תל אביב מחכים חיים קשים יותר. למה? תשמעו את אלבז: 'בשבילי זה כמו דרבי. אני שייך למכבי תל אביב והמקורות שלי שם, ממש כמו המגן גונן בוטל, הקשר אבי פיטוסי והחלוצים צבי גורדון וירון גוזלי. למעשה חצי הרכב שלנו בא ממכבי תל אביב. אני אתן את החיים שלי במשחק הזה. כבר בשבוע שעבר דיברתי עם פיטוסי וגונן על המשחק הזה, גם הם יילחמו.'"

ביום שלישי, 8.5.1990, מתקבלת בהתאחדות לכדורגל החלטה לשדר את כל המשחקים שייערכו בשבת. דוביד מתראיין ל"ידיעות אחרונות": "אני אכניס בשחקנים שלי כזה ביטחון לפני המשחק, שלא תכירו את הפועל. אם זה יספיק? לך תדע."

במשחק אימון מנצחת הפועל, בקושי, את מכבי בת ים מליגה ג' בתוצאה 1:2, משני שערים של אבוקסיס. מוריס ז'אנו מחטיא פנדל ורפי שמואל מחמיץ פעמיים מול השוער. מכבי יבנה, מצדה, מנצחת את בית"ר רמלה מליגה א' דרום בתוצאה 0:5.

אני מאמין שלא נאכזב את האוהדים. יום חמישי, 10.5.1990. זאב גולדשמידט ב"ידיעות אחרונות": "'הפועל תל אביב חייבת לחזור לליגה הלאומית, והיא תעשה השבת את המכסימום, כדי לא לאכזב את אלפי האוהדים שלנו.' כך אמר אתמול לאחר האימון, המאמן דוד שוייצר, שנראה בכל זאת מתוח מאוד לקראת ההכרעה בשבת הקרובה.... מנהל הקבוצה ריפעת טורק אמר: 'המשחק נגד עמידר מזכיר לי את משחק האליפות לפני תשע שנים. היינו צריכים לנצח את מכבי פתח תקווה ודוביד נכנס לחדר ההלבשה ואמר: 'במשחק הזה אין טקטיקה. לכו תפרקו אותם.' ובאמת ניצחנו 1:5. אני מאמין שהשבת שחקני הפועל תל אביב לא יאכזבו את האוהדים.'"

שבת הגדול. מוריס ז'אנו גיבור הניצחון. 12.5.1990, היום שבו מלאו בדיוק שבע שנים טובות לנישואי עם זוגתי, עלמת החן רוזי לבית בן-אהרון. הפועל נגד רמת עמידר בבלומפילד, לעיני שבעת אלפים צופים. יבנה מארחת את בית"ר נתניה.

הפועל בהרכב: אלטר, שוקרון, אקהויז, מוסטרל, מוסה, אבוקסיס, ז'אנו, ארמה, אלי כהן, מאיה, רפי שמואל (מזרחי וברנס ייכנסו כמחליפים במהלך המשחק).

בלומפילד, דקה 15: ז'אנו נוגח בקשת מעל השוער. 0:1 להפועל. הפועל בלאומית. יבנה, דקה 33: 0:1 ליבנה מגול של טבק. יבנה בלאומית. בלומפילד, דקה 35: 0:2 מגול של ז'אנו בבעיטה חופשית. הפועל בלאומית. יבנה, דקה 45: 0:2 מגול של בן שמעון. מחצית. יבנה בלאומית.

בלומפילד, דקה 49: 0:3 מגול של ז'אנו, שממשיך מקרוב בעיטת מספרת של אלי כהן. הפועל בלאומית. בלומפילד, דקה 57: 0:4. רפי שמואל מבקיע אחרי הגבהה של ישראל מאיה והפועל כבר ביתרון של שני שערים על יבנה. יבנה, דקה 66: 0:3 מגול של עלאווה. הפועל עדיין בלאומית. בלומפילד, דקה 69: 0:5. ז'אנו מוסר למאיה, שמבקיע בבעיטה שטוחה מתוך הרחבה ושוב הפועל ביתרון של שני שערים.

יבנה, דקה 85: פנדל. טבק בועט גבוה מעל השער. יבנה, דקה 86: 0:4 מגול של חלפון. הפועל עדיין בלאומית. יבנה, דקה 90: קמי ברץ משדר את הדקה האחרונה. קרן ליבנה. עוד קרן. הכדור יוצא החוצה. בלומפילד, דקה 90: אבוקסיס מבקיע שער ממסירה של ז'אנו.

הפועל במקום השני עם 55 נקודות והפרש שערים 22-47. יבנה במקום השלישי ולה 55 נקודות והפרש שערים 26-49.

יום ראשון, 13.5.1990. "ידיעות אחרונות", בראש מדור הספורט: "חזרו למקומם הטבעי. עם 0:6 מרשים על רמת עמידר חזרה הפועל תל אביב לליגה הלאומית אחרי עונה אחת בארצית. יבנה הסתפקה ב-0:4 על בית"ר נתניה. מוריס ז'אנו הוותיק היה גיבור הניצחון עם שלושער ושני בישולים. איך אמר אלי כהן: 'לא היה רע, הכרנו מקומות בארץ.'"

"הפועל תל אביב עלו נגדנו בטירוף". אחרי המשחק נפתחת חקירה של מודיעין אזרחי. בין המוזמנים לחקירה השוער אלבז מעמידר, שאומר ל"ידיעות אחרונות": "לא מכרתי משחק... אני לא מאמין שמישהו מהקבוצה שלי קיבל כסף כדי לפתוח רגליים. פשוט, הפועל תל אביב עלו נגדנו בטירוף, כאילו שלקחו סמי מרץ. היה קשה מאוד לעצור אותם. לקחתי קשה מאוד את התבוסה. בהפסקה, כשהפועל הובילה רק 0:2, צעקתי על שחקני ההגנה שלנו, אבל מול המוטיבציה של הפועל אי אפשר היה לעשות יותר ממה שעשינו. אם לא היינו מתאמצים הפועל היתה מבקיעה עשרה שערים."

ינקה נזכר. ינקה אקהויז: "כשירדנו ליגה עבר משה סיני לבני יהודה והתחושה היתה שהמועדון הולך ומתפורר. אני, ששימשתי כקפטן הקבוצה, הייתי כבר מעבר לשיא ופציעה טורדנית פגעה ביכולתי. אליהו עופר מונה כמאמן ויחד איתו עברנו עונה קשה מאוד. שיחקנו במגרשים שונים ומשונים, במקומות נידחים שאינם מתאימים לכדורגל אמיתי, מול קבוצות שהיה קשה מאוד לשחק נגדן.

באחד מאותם משחקים התמודדנו עם מכבי טמרה. המגרש שעליו התקיים המשחק שימש בשעות הפנאי להדלקת מדורות ונראה כאילו זה עתה הסתיימה במקום מסיבת ל"ג בעומר. אי אפשר היה לשחק שם ואין פלא שהפסדנו בתוצאה 1:0.

כשהתחילו משחקי הגביע התמלא אליהו עופר התלהבות. המשחקים התנהלו בשיטת בית וחוץ ובשלב המוקדם שיחקנו נגד בית"ר תל אביב. משחק החוץ הסתיים בתיקו ובבלומפילד ניצחנו בזכות גול גדול של ישראל מאיה, שהיה מצוין. בשמינית הגמר שיחקנו נגד מכבי חיפה. סיימנו בתיקו את המשחק הראשון, ניצחנו בשני ועלינו לרבע הגמר. אמרתי לעופר שאנחנו מוציאים את כל הכוח במשחקי הגביע, המתקיימים באמצע השבוע, וכשמגיעה השבת אנחנו מתקשים לנצח בליגה. ביקשתי ממנו שיעלה למשחקי הגביע הרכב חלש יותר, כדי שנודח סוף סוף ונוכל להתרכז במשימתנו העיקרית - החזרה לליגה הלאומית.

חמישה מחזורים לפני סיום הליגה סיימנו בתיקו 1:1 מול ראשון לציון, תוצאה שהשאירה אותנו במקום השלישי, שתי נקודות פחות מיבנה. אלי כהן הוביל מרד שחקנים ובעצה אחת עם יורם אוברקוביץ' הוחלט למנות את דוביד כמאמן במקום אליהו עופר. באמצע השבוע הפסדנו לכפר סבא במסגרת משחקי הגביע ובשבת ציפה לנו משחק מכריע ביבנה. דוביד העביר לנו תדרוך טקטי באמצעות חיילי שש-בש שהניח על גבי לוח מגנטי. ראינו שהוא מניח על הלוח עשרה שחקנים בלבד וחשבנו שהוא פשוט טעה. 'דוביד,' אמרנו לו, 'חסר שחקן.' אז הוציא דוביד מכיסו חייל שש-בש נוסף ואמר: 'הנה, זה השחקן שיביא לנו את הניצחון. הוא יבקיע שני שערים ואנחנו ננצח אותם.' ואכן, זה מה שקרה במשחק. אלי כהן הבקיע שני גולים וניצחנו..."

1996-1991 – שש שנים נוראות

לכל קבוצה יש עליות וירידות וגם הפועל תל אביב אינה יוצאת מכלל זה. עונת 1988/1989, למשל, שבה ירדה הפועל לליגה הארצית, היתה עונה קשה. בשנים 1996-1991 שיחקה הפועל בליגה הלאומית ולא ירדה ליגה, אבל אלה היו מהשנים הקשות ביותר בתולדותיה. ספגנו בהן תבוסות משפילות במשחקי דרבי ובהרבה משחקים אחרים, כמעט ירדנו שוב לליגה הארצית והפסדנו בלי סוף, כולל הפסד בגביע לקבוצה מהליגה הארצית והפסדים לקבוצות החלשות ביותר בליגה הלאומית.

כיוון שכמות הכישלונות והאכזבות באותן שש שנים רעות יכולה למלא אנציקלופדיה שלמה, אסתפק בכמה דוגמאות. הוריהם של הקוראים הצעירים יותר מוזהרים בזאת, כי מדובר בחומר קשה מאוד לקריאה, העלול להזיק לנפשות אדומות רכות בשנים.

לדרבי יש רק חוק אחד. 10.10.1992, מחזור שביעי. דרבי באיצטדיון רמת גן, לעיני 23 אלף צופים. להפועל רק נקודה פחות מאשר למכבי.

אייל לוי, "מעריב": "החוק היחיד של הדרבי התל אביבי מן העונה שעברה, נכנס אתמול לשנתו השנייה: ניצחון שישי רצוף למכבי על הפועל, הפעם 0:4 (סה"כ 1:16). הגיבור הפעם היה אלי דריקס שפתח לראשונה בהרכב וסיים עם שלושער. אבי כהן תרם את הרבע האחרון. לדרבי הבא כבר יהיה קשה למצוא שחקן מהפועל או מכבי שיגיד בריאיונות המוקדמים כי 'לדרבי חוקים משלו', מפני שלדרבי התל אביבי יש בזמן האחרון חוק אחד: מכבי תל אביב מנצחת והפועל תל אביב יוצאת עם הזנב בין הרגליים. בחדר ההלבשה של מכבי אפילו אפשר היה לשמוע את המשפט 'כמה טוב שיש הפועל'. ובאמת, מה יש להגיד אחרי 0:4 וניצחון שישי ברציפות בדרבים. הפועל תל אביב שלטה במשחק רק בדקות הראשונות של החימום שקדם לדרבי. שחקניה עלו ראשונים לכר הדשא, היו ראשונים לכל כדור, והקהל באדום, שהגיע במסות, הרגיש סוף-סוף עליונות עירונית. אבל כשנפתח המשחק נגמרה השליטה, והתברר שלהפועל אין מה לשים על הדוכן."

השחקן המצטיין בהפועל היה השוער הצעיר לירן שטראובר.

"סיני הרס את הפועל". 11.9.1993. הפועל מפסידה ברמת גן להפועל באר שבע, 3:1. משה סיני, המנג'ר, אומר אחרי המשחק ל"מעריב": "עמדנו נכון על המגרש." מוסיק לוי ודרור מילר, "מעריב": "כ-150 אוהדים מתוסכלים של הפועל תל אביב חיכו לאחר המשחק לשחקנים בסמוך לחדרי ההלבשה והביעו את דעתם וזעמם על התוצאות האחרונות של הקבוצה. כשהשחקנים עשו דרכם לאוטובוס שהסיע אותם בחזרה לבלומפילד, הם זכו לקללות וגידופים כמו 'אפסים' ו'זבל', אבל את מרב האנרגיה שלהם הוציאו האוהדים כלפי מנג'ר הקבוצה, משה סיני... השיר הפופולרי היה 'סיני הרס את הפועל' אבל גם 'תתפטר, תתפטר' הם שרו לו בזעם."

עוד תבוסה, הפעם לבני יהודה. 30.10.1993. בני יהודה מביסה את הפועל 0:4 ומנחילה לה הפסד חמישי בשמונה מחזורים. סהר מזרחי אומר ל"מעריב": "שחטנו אותם כמו כבשים." אלכס פרלסמן, "מעריב": "הפועל תל אביב התרוצצה אתמול כשהיא סופגת חבטות מסוגננות היטב, מבלי לנסות להתגונן או להחזיר, בלי רצון אפילו לקחת קרב אחד קטן למזכרת מהמערכה המשפילה. תופעה זו (צורת המשחק, לא ההפסד לכשעצמו) לא יכולה להיות מקרית, והיא מבטאת כישלון לבנות רוח קבוצתית, או שיטת משחק ברורה, בה השחקנים יכולים להיאחז כשהם נקלעים למצבי לחץ."

ועוד תבוסה, הפעם לבית"ר. 6.11.1993. בית"ר ירושלים מביסה את הפועל 0:4 בבלומפילד, לעיני עשרת אלפים צופים. על דף השער ב"מעריב" תמונות של דריקס, לאחר ניצחון גדול של מכבי תל אביב על הפועל פתח תקווה. לצדן תמונות של סיני המיואש מחזיק את פניו בידיו. הכותרת אומרת: "תל אביב הקטנה. הפועל תל אביב הפסידה אתמול 4:0 בבלומפילד והתדרדרה למקום ה-12".

הפועל שוב הפסידה. 13.11.1993. בלומפילד, ארבעת אלפים צופים. הפועל חיפה, הנמצאת במקום הלפני אחרון, אחרי ניצחון בודד מעשרה מחזורים, מנצחת את הפועל תל אביב 0:2. מוסיק לוי, "מעריב", תחת הכותרת "והפועל שוב הפסידה": "נראה שהשיר המפורסם של אריק איינשטיין תפור במיוחד על הצורה של הפועל תל אביב העונה. אחרי ניצחון חוץ בשבוע שעבר חזרה הפועל הביתה, לבלומפילד, והראתה שלא זז אצלה כמעט דבר."

משה גורלי, "מעריב": "ספינת הדגל הספורטיבית של ההסתדרות, ממשיכה להיטלטל ללא כיוון וללא מצפן. כמו מכבי תל אביב, גם להפועל אין אף תוצאת תיקו, אבל בזה מסתיים הדמיון. אגב, להפועל אין שני ניצחונות רצופים שיכולים ללמד על יציבות כלשהי. משה סיני יודע היטב לדקלם את הססמאות המקובלות על אזורית, לחץ, צמצום פערים והנעת כדור, מה שמועיל בשכנוע פרשנים מסוימים, אבל לא את האוהדים ולבטח לא את הקבוצות היריבות."

עוד הפסד בדרבי, והפעם בגמר הגביע. 7.6.1994, איצטדיון רמת גן. מכבי מנצחת את הפועל 0:2. במהלך המשחק בועטת מכבי 15 פעמים לשערה של הפועל, מתוכן שש פעמים למסגרת. הפועל, לעומתה, בועטת פעמיים, מתוכן בעיטה אחת למסגרת.

גם תרנגולת עיוורת מוצאת לפעמים גרגר. עונת 1994/1995. דרבי באיצטדיון רמת גן. שגיב אליהו מבקיע שני שערים במחצית הראשונה, אבל נמני מבקיע צמד ומשווה והגול השלישי של מכבי כבר באוויר. מוסקאל מהפועל בועט כדור חלש לעבר שערה של מכבי. הכדור מחליק מבין ידיו של אובארוב ונכנס פנימה. 2:3 להפועל. לקראת הסיום מבקיע אלון אופיר גול נוסף והפועל מנצחת בתוצאה 2:4.

הופעת בכורה לשלום תקווה. 20.1.1996. הפועל מנצחת את מכבי הרצליה בבלומפילד בתוצאה 0:1, לעיניהם של חמשת אלפים צופים. משחק בכורה בהפועל לשלום תקווה, שחתם עד סוף העונה. כותרת במעריב: "כיף התקווה הטובה". דרור מילר, "מעריב": "ניצחון שני ברציפות להפועל תל אביב המתעוררת, בעיקר בזכות שלום תקווה, שכל עוד היה לו אוויר בריאות, היה תענוג לראות אותו." גילי לנדאו, מאמנה הצעיר של מכבי הרצליה, אומר ל"מעריב": "שלטנו יותר במשחק, אבל הנעת הכדור היתה אופטית ולא אפקטיבית... למרות ההפסד, אני בהחלט רואה אור בקצה המנהרה."

שלום עכשיו. 16.3.1996. 16 אלף צופים בבלומפילד. כותרת גדולה ב"מעריב ספורט": "שלום עכשיו", וכותרת נוספת: "שלום תקווה (שני שערים) וקזימיש מוסקאל (שער אחד וציון 8.5) ניצחו אתמול על הקונצרט של הפועל תל אביב שהסתיים בתבוסה של בית"ר ירושלים 4:0." בדקה ה-34 מורחק אבי אזולאי בצהוב שני והפועל נותרת בעשרה שחקנים. כל השערים הובקעו לאחר ההרחקה. רון עמיקם, "מעריב", תחת הכותרת "שלום לך, ירושלים": "שלום תקווה, במשחק מזהיר, הוביל את הפועל תל אביב לניצחון גדול... הפועל תל אביב נתנה אתמול הצגה שתיכנס ודאי לפנתיאון המשחקים הגדולים, שמשום מה תמיד נופלים על בלומפילד ועוד ביום יפה של 16 אלף צופים. היא נתנה הצגה שתכניס אותה ואת משה סיני, סופית, לספר הרעות השחורות של בית"ר ירושלים. היא נתנה כזו הצגה שאפילו אוהדי בית"ר (אלה שנותרו בסיום) נאלצו למחוא לה כף. אין לי מושג מה שלום תקווה חיפש בבלגיה כל כך הרבה שנים, אבל צריך להעריך את הבלגים שלא ויתרו עליו. איזה שחקן! הוא ההבדל בין חבורת הפועלים השחורים והלא מוכשרים של הפועל, לבין קבוצה שנראית ומסוגלת להיראות כמו הפועל תל אביב של משה סיני. השחקן."

1996/1997 – קונים אותנו

סיני עוזב, הפועל נמכרת. בתחילת עונת 1996/1997 מפסידה הפועל משחק אחרי משחק ויורדת למקום האחרון. בינואר 1997, בעקבות לחץ כבד של האוהדים ולאחר שאלמונים הודיעו על הטמנת פצצה במכוניתו, מודיע סיני על עזיבת הקבוצה.

כמה שבועות מאוחר יותר מוכרת ההסתדרות את הפועל לארבעה אנשים: סמי סגול, מושיק תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב.

סמי סגול, מושיק תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב. אלה הם ארבעת האנשים שקנו את הפועל תל אביב והחזירו את המועדון המפואר והגוסס למקום הראוי לו – צמרת הכדורגל הישראלי. אלה הם ארבעת האנשים שתודות להם זכתה הפועל בשנים הבאות בגביע ודאבל, הגיעה להישגים מופלאים באירופה וניצחה במשחקי דרבי רבים. אלה האנשים שגם הקימו פרויקט חינוכי מפואר - עשרות בתי ספר לכדורגל, שבמסגרתם זוכים אלפי ילדים מיישובים רבים בארץ, מהם יישובים רבים באזורי מצוקה, ללימודי העשרה בצד אימוני כדורגל.

הינצלות מירידה. הפועל נאבקת בתחתית עד סיום העונה, מנצחת 1:2 בדרבי במחזור ה-26 ושני מחזורים אחר כך מביסה את בני יהודה 1:4 וניצלת מירידה.

1997/1998 – עונת השרוכים

עונת 1997/1998 סימנה תקופה חדשה בהפועל תל אביב, שנאבקה עם בית"ר ירושלים על האליפות עד לסיום העונה.

נקמה בדרבי. מחזור 24. דרבי. המחצית הראשונה מסתיימת בתיקו אפס, אבל במחצית השנייה נוקמת הפועל במכבי על ההשפלות בשנות ה-90 ומנצחת בתוצאה 0:3, בזכות שני שערים של עופר שטרית ושער אחד של סבסטיאן סימרוטיץ'.

משחק השרוכים. 2.5.1998, מחזור 29. בית"ר ירושלים ראשונה בטבלה עם 63 נקודות והפועל אחריה, עם 62 נקודות. הפועל מארחת את הפועל פתח תקווה ובית"ר אמורה להתארח בבית שאן. אנשי בית"ר ירושלים תובעים להעביר את המשחק לאיצטדיון גדול יותר, בטענה שבבית שאן לא יהיה מקום לכל הקהל שיגיע מירושלים. אנשי בית שאן, שנמצאת שני מחזורים לסיום ארבע נקודות מעל הקו האדום, מסרבים להיענות לבקשה.

אוהדים של בית"ר מאיימים ש"יפוצצו את המשחק" אם לא יוכלו להיכנס. מפכ"ל המשטרה נבהל מהאיומים ודורש להעביר את המשחק למגרש גדול יותר. המשחק מועתק לקרית אליעזר.

עקב רגישותם של משחקי ההכרעה מוחלט בהתאחדות לקיימם באותה שעה. הפועל תל אביב מארחת את הפועל פתח תקווה בבלומפילד, לעיני כשמונת אלפים צופים, במשחק שהתחיל בשעה המתוכננת. בדקה ה-76 מוסר שלום תקווה את הכדור לכפיר אודי. אודי כובש שער והפועל מנצחת.

המשחק בקרית-אליעזר נפתח באיחור של עשר דקות. לטענתו של השופט אייל צור נובעת הדחייה מדרישתה של הטלוויזיה, המשדרת את המשחק בשידור ישיר. המחצית הראשונה מסתיימת בתוצאה 1:1. במחצית השנייה כובש יוסי אבוקסיס מבית"ר שער יתרון ואלמוג חזן משווה לבית שאן בדקה ה-86. "לא הבנתי למה אף אחד לא רץ לחבק אותי," סיפר חזן אחרי המשחק.

בשלב זה כבר הסתיימו המשחקים האחרים ואנשי בית שאן יודעים שקבוצתם ניצלה מירידה, גם אם תפסיד במשחק. בית"ר, מצד שני, חייבת לנצח, כדי לא לרדת למקום השני מחזור אחד לפני הסיום.

מאותו רגע עמדו שחקני בית שאן על המגרש וחיכו שבית"ר תבקיע שער. המצלמה תופסת את איתן טייב, שחקנה של בית שאן, קושר את שרוכי נעליו ברחבה פעמיים עד שריקת הסיום, פעולה שבזכותה ניתן למשחק השם "משחק השרוכים". אייל צור מוסיף שש דקות לזמן החוקי ובדקות שנותרו עד לסיום המשחק מגיעים שחקני בית"ר ל-12 מצבי הבקעה מול שערה של בית שאן.

בדקה ה-94 מבקיע אישטוואן פישונט שער ובית"ר עולה למקום הראשון. שבוע אחר כך זוכה בית"ר באליפות.

"בושה". "ידיעות אחרונות", 3.5.1998. בשער מדור הספורט, תחת כותרת גדולה "בושה": "הפועל בית שאן ביזתה אתמול את עצמה ואת הכדורגל בארץ, ב-8 דקות שערורייתיות בסיום המשחק מול בית"ר ירושלים. לאחר שהשוו ל-2:2, השחקנים שלה פשוט 'זזו הצדה' ונתנו לבית"ר להבקיע שער ניצחון."

"מכירת סוף העונה". זו כותרת מדור הספורט ב"מעריב" למחרת המשחק.

"אות קין טבוע במצחה (של בית שאן) לעולם ועד". אביעד פוהורילס, "ידיעות אחרונות": "אתמול בערב קרה לי אסון בקרית אליעזר. נגמר לי הכדורגל הישראלי. קברתי אותו בקבורת חמור, והוא מבחינתי מת גמור... המחצית השנייה של בית-שאן ובית"ר ירושלים, כאילו שנרקחה במדינות עולם שלישי... בית שאן, אולי הקבוצה האהובה ביותר בארץ, איבדה בחצי שעה את עולמה והפכה לקבוצה שפלת-רוח, שאות-קין טבוע במצחה לעולם ועד. בית שאן אולי לא מכרה את המשחק, אבל היא מכרה את נשמתה ושרפה את החלום שבנתה שם בחמש השנים האחרונות."

"אתמול היתה זו הפעם הראשונה שנגעלתי משחקנים". אייל לוי, "מעריב": "בוקר טוב לך, בית שאן, את עדיין פה? אז תתלבשי מהר וצאי לנו מהנוף. אם היה קצת צדק בכדורגל, היית רצה בעונה הבאה מסכנין לקרית-גת ומעריכה מה שיש לך ביד. אבל אנחנו כבר לא יודעים לקרוא את המפה, בשבוע הקרוב קצת יצעקו עלייך, אולי יאיימו ובשבת הבאה כולם יתרכזו באלופה. תשמחי, יש לך מניות בתואר הזה. לא מדובר כאן במכירה בכסף, כנראה שלא, אבל זה לא משנה, בית שאן היא קבוצה סימפטית שלא דורשת תשלום, הכל בחינם, באריזה לחג... יש ימים שאתם נגעלים ממשחק, אבל זה בדרך כלל מהרמה האפסית. אתמול היתה זו הפעם הראשונה שנגעלתי משחקנים. בחורים נחמדים הבית-שאנים, אבל איך שחלק מהם פתחו רגליים בדקות האחרונות, צריך לראות שוב בקלטת וידאו כדי להאמין... בית שאן יכולה לבכות מהיום עד מחר שכדורגל זה הדבר היחידי שיש לה, ולנפנף שוב ושוב בדגל הקיפוח. אחרי מה שהיא הראתה אתמול, שתחפש אותנו בסיבוב. תחפש ולא תמצא."

1998/1999 – הגביע התשיעי

גמר גביע. גמר הגביע באיצטדיון רמת-גן, שנה אחרי משחק השרוכים. התוצאה בתום 120 דקות היא 1:1, משערים של סביליה לבית"ר ושלום תקווה להפועל. פנדלים. שאנדור בועט. אלימלך הודף. עידן טל בועט פנימה. 0:1 להפועל. אסי דומב בועט למשקוף. עדיין 0:1. סימרוטיץ' מדייק. 0:2. שאלוי בועט ומבקיע. 1:2. טועמה מחטיא. עדיין 1:2. סביליה בועט ואלימלך הודף. עדיין 1:2. גרשון בועט. 1:3 להפועל. הפועל זוכה בגביע.

1999/2000 – דאבל

דאבל. 17.5.2000. גמר הגביע באיצטדיון רמת-גן, לעיני 42 אלף צופים. הפועל מנצחת את בית"ר ירושלים בפנדלים 2:4, אחרי 2:2 בתום 120 דקות, ומשלימה זכייה בדאבל. הפועל בהרכב: אלימלך, בכר, גרשון, כהן (תקווה), אנטבי, בן-עמי, רצ'וניצה, אונישנקו, טועמה, אפק (אוחיון), בלילי (וולנרמן). הפועל עולה ל-0:1 בדקה ה-86 משער של רצ'וניצה (בישול של בלילי). בית"ר משווה בדקה ה-90. בדקה ה-114 שוב עולה הפועל ליתרון משער של טועמה (בישול של תקווה) ובית"ר משווה בדקה ה-119.

פנדלים. גרשון – גבוה ופנימה. 0:1 להפועל. יוסי אבוקסיס בועט שמאלה. אלימלך נוגע, אבל הכדור נכנס. 1:1. דניס אונישנקו - שמאלה ופנימה. 1:2 להפועל. גולן דרעי – ימינה. אלימלך הודף. עדיין 1:2. אילן בכר בועט שמאלה. קורנפיין נוגע, אך אינו מצליח להדוף את הכדור. 1:3 להפועל. תמאש שאנדור – שמאלה. אלימלך מגיע לכדור, אבל לא מצליח להדוף. 2:3. דיאן רצ'וניצה – ימינה. גול. 2:4. הפועל משלימה דאבל.

"הכדור הוא אדום". הכותרת בשער מדור הספורט של "ידיעות אחרונות": "הכדור הוא אדום. העונה הנפלאה של הפועל תל אביב הוכתרה אתמול עם גביע המדינה בכדורגל, לאחר גמר דרמטי בו היא הובילה פעמיים, רק כדי לראות את בית"ר חוזרת פעמיים למשחק. זה נגמר בפנדלים, עם דאבל ראשון של הפועל תל אביב ושני של דרור קשטן."

"אדום ומתוק". דוד נתן, "ידיעות אחרונות": "בספר הזהב של הכדורגל האירופי יירשם הגמר של 1999 כאחד הגדולים בתולדותיו. מהפך של השדים האדומים ממנצ'סטר, תוך דקה, הביא להם את גביע אירופה לאחר דרמה מדהימה. אתמול נכנס לספר הזהב של הכדורגל הישראלי אחד הגמרים הדרמטיים בתולדותיו, וגם הפעם הסוף היה אדום ומתוק."

"פסגת הכדורגל הישראלי". משה תאומים, אוהד ואחד הבעלים של הקבוצה, מתראיין ל"ידיעות אחרונות": "כמו שאת ארץ ישראל קיבלנו בייסורים, גם את האליפות והגביע קיבלנו בייסורים. לפני שלוש שנים הפועל תל אביב היתה בזבל, היום היא בפסגת הכדורגל הישראלי."

"אוהבים אוהבים אוהבים אתכם". אורי משגב, "העיר", תחת הכותרת "היפים והאמיצים": "עם הזיפים. עם הגבות. עם התחבושות. עם השערות הלבנות. עם דפיקות הלב. עם המגבלות. עם הניצחונות הדחוקים. עם החטאות הפנדלים. עם הסיוע הנדיב של מכבי ובית"ר. עם ההפסד הלא ייאמן לראשון. עם הגולים האיומים של פאצ'ה. עם השפם. בלי השפם. ככה אנחנו אוהבים אתכם. אוהבים אוהבים אוהבים אתכם. אהבה ללא גבולות. חושבים עליכם בבוקר, משחזרים את המהלכים שלכם בצהריים, חולמים עליכם בלילה. זר לא יבין זאת, ובצדק. עד שייפול גם הוא ברשת, ולא יוכל לחזור אחורה. אוטוסטרדת האהבה. רחוב ללא מוצא."

"אלוהים אדום". משה תאומים מתראיין ל"העיר": "אלוהים אדום, ותראה את האוהדים. זה מה שמזיז, זה מה שדוחף. לב, נשמה, נחרצות, דבקות במטרה, כישרון, מאמן מטרף, קהל משגע..."

2001/2002 – המסע המופלא באירופה

העונה האירופית של הפועל החלה בשלב המוקדם של גביע אופ"א, נגד אררט ירבאן. הפועל ניצחה פעמיים - 0:2 ו-0:3 - ועלתה בפעם הראשונה בתולדותיה לסיבוב הראשון. בסיבוב הזה הוגרלה הפועל לשחק מול הקבוצה הטורקית גזיאנטפספור. ניצחון בארץ מגול עצמי בדקה ה-90 ותיקו בחוץ, העלו את הפועל לסיבוב השני. בשעה שמכבי תל אביב, שעלתה גם היא לסיבוב השני, הוגרלה לשחק נגד רודה מתחתית הליגה ההולנדית, קיבלה הפועל את צ'לסי. לכולם היה ברור שהפועל מסיימת את משחקיה בגביע אופ"א כבר בשלב הזה.

הפועל נגד צ'לסי. 18.10.2001, בלומפילד. הפועל מנצחת את צ'לסי 0:2 משערים של גרשון (פנדל) וקלשצ'נקו. בסוף העונה הזו הגיעה צ'לסי לגמר הגביע האנגלי (הפסידה לדאבליסטית ארסנל) וסיימה במקום השישי בפרמיירשיפ.

ההרכב של הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, אנטבי, אונישנקו, אבוקסיס, הולמאי (בן לוז), פישונט (כנפו), קלשצ'נקו, אוסטרץ.

צ'לסי: בוסניץ', מלכיוט, טרי, קיטמיריקה, באביארו, סטניץ', יוקאנוביץ', למפארד, זנדן, זולה, הסלבאנק.

"החגיגה האדומה". ספורט העיר: "סרט אדום. הפנדל של גרשון, השמחה של קלשצ'נקו, הגאונות של קשטן, הקשיחות של דומב, הברק של אנטבי, הקאמבק של בכר, הטעויות של פישונט, ההחמצות של אוסטרץ, התדהמה של זולה והחגיגה האדומה ביציע אחרי ה-0:2 על צ'לסי."

"הבדיחה של אירופה". במקביל דיווח "ספורט העיר" על הפסדה של קבוצה אחרת מתל אביב לרודה, מהמקום האחרון בליגה ההולנדית, בתוצאה 4:1. בעמוד השער, תחת הכותרת "נזק בינלאומי", כתב יואב גורן, עיתונאי אוהד מכבי: "בגלל מאמן שמרן, שוער ליצן, בלם נושן וקפטן מחמיצן ביישה מכבי תל אביב ביום שלישי את הכדורגל הישראלי. יואב גורן התלווה לצהובים בקרקרדה וראה איך הם הופכים לבדיחה של אירופה."

הפועל נגד צ'לסי, משחק הגומלין. 1.11.2001, סטמפורד ברידג'. הפועל מסיימת בתיקו 1:1 ועולה לסיבוב השלישי. את השער להפועל הבקיע אוסטרץ, אחרי בישול פנטסטי של פישונט. שביט אלימלך הציג את אחד המשחקים הגדולים של שוער ישראלי מאז ומעולם.

ההרכב של הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, אנטבי, אבוקסיס, פישונט, הולמאי, אונישנקו, קלשצ'נקו, אוסטרץ. מחליפים: טועמה, פישונט, הלל.

צ'לסי: בוסניץ', גאלאס, דסאי, טרי, לה-סו, סטאניץ', פטי, למפארד, זנדן, גודיונסון, הסלבאנק. מחליפים: זולה, דה לבונה, פורסל.

"כולם יודעים שלונדון אדומה". "ספורט העיר": "הפועל תל אביב הדהימה את אירופה. דרור קשטן קוסם, שביט אלימלך כוכב עליון, שמעון גרשון מלאך ומילאן אוסטרץ' מחכה למילאן. הפועל תל אביב כבשה אמש את סטמפורד ברידג' ועלתה לסיבוב השלישי בגביע אופ"א. כולם יודעים שלונדון אדומה."

"היום הכי גדול בהיסטוריה של הפועל תל אביב". אריק איינשטיין, "ספורט העיר": "זה היום הכי גדול בהיסטוריה של הפועל תל אביב. חשבתי על הדאבל, כי בארץ, בכל זאת, זה הכי חשוב, אבל עדיין, מבחינת הישג ספורטיבי זו היתה שעתם היפה ביותר, ואני כבר עברתי הכל עם הקבוצה הזאת. ב-1950 הפועל יצאה לסיבוב משחקים באנגליה, לעולם לא אשכח את זה, חטפנו שישיות וחמישיות מארסנל וממנצ'סטר, ומלידס חטפנו רק 2:0. עכשיו הפכנו את זה. שביט היה מדהים, וכל השחקנים נתנו את כל מה שיש להם. אני לא יודע איך לקרוא לאופן שבו הבחורים שיחקו: זה היה טרור, זו היתה התאבדות, זו היתה יחידת קומנדו. כל מה שאני אגיד היום לא יהיה מקורי, אמרו את זה קודם, לפני. לא משנה. אני במחלקת האושר."

"הדקה שבה העולם עצר מלכת". מני אבירם, "ספורט העיר", תחת הכותרת "מלכת בריטניה": "ואז הגיעה הדקה ה-36. הדקה שבה העולם עצר מלכת. פישונט חוטף כדור באמצע ומוסר בגאונות לאוסטרץ, שמשחיל את הכדור לרשת ומעיף ארבעת אלפים אדומים לגג של סטמפורד ברידג'. אירופה לא מאמינה."

"אימפריה אדומה". כותרת: "האושר אין לו סוף?" "ספורט העיר": "הם השתלטו על שדה התעופה, השפילו את שחקני מכבי כדורסל והציגו לראווה סלבריטאים בלי הפסקה. הם פלשו ללונדון, חשפו את המאמן הכי מוכשר וזימרו שירי זימה. הם הציגו הגנה של לוחמים, עברו את צ'לסי והחזירו לכדורגל הישראלי את הגאווה האבודה. אלון עידן התלווה לאימפריה האדומה בלונדון."

הפועל נגד לוקומוטיב מוסקבה. 20.11.2001. סיבוב שלישי בגביע אופ"א. הפועל מנצחת את לוקומוטיב מוסקבה 1:2 בבלומפילד. כמה שבועות קודם לכן נשרה לוקומוטיב מליגת האלופות, אחרי שניצחה את ריאל מדריד בתוצאה 0:2 והביסה את אנדרלכט בתוצאה 1:5.

ההרכב של הפועל: אלימלך, בכר (הלל), גרשון, דומב, אנטבי, אבוקסיס, הולמאי, אונישנקו (בלילי), טועמה (לוז), אוסטרץ, קלשצ'נקו.

לוקומוטיב: ניגמטולין, אוברדוביץ, איגנשביץ', לקגטו, סמננקו, ממינוב, צ'רבצ'נקו, לוסקוב, איזמיילוב, פימנוב, אוביורה.

"לוקומוטיב מוסקבה, זו שהפועל פירקה". אייל לוי, "מעריב": "לפני שלושה שבועות ריאל מדריד ביקרה אצל הלוקומוטיבים האלה, אמנם עם הרכב חסר, רק שבעה מנבחרת שאר העולם ושניים מנבחרת המאדים והפסידה 2:0. לפני חודש הלוקומוטיבים היו בבריסל. ביקרו בכיכר המרכזית, הצטלמו ליד הארמון ושלחו חמישייה לאנדרלכט, נושאת המטוסים של הכדורגל הבלגי. זו קבוצה שיש לה חופשי חודשי בהגרלה במונאקו. לא מדברים איתכם על איזו סוסיתא, מקיבוץ בגליל. כן, לוקומוטיב מוסקבה, זו שהפועל פירקה.

האימפריה הזו הגיעה לבלומפילד. הרכב מלא, היישר ממחנה אימון בקפריסין. מצוחצחת, משומנת, מוכנה לקרב. אולי תפס אותה הפקק מהילטון עד יפו, אולי עצרה באבולעפיה לאיזה סמבוסק, מה שבטוח קיבלה אותה מדומב עם כל התבלינים והחריף."

"הקבוצה הישראלית הטובה ביותר אי פעם". גולן חזני, "ידיעות אחרונות": "הפועל תל אביב מביאה את הכדורגל הישראלי למחוזות חדשים. שיא אחרי שיא ואלוהים יודע איפה זה ייעצר... זה היה המשחק הטוב ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. טוב יותר מהמשחק הקודם הטוב ביותר, נגד צ'לסי, וטוב יותר מהגומלין... זו הקבוצה הישראלית הטובה ביותר אי פעם, טובה יותר ממכבי חיפה של רביבו וברקוביץ (ויסלח לנו גיורא שפיגל שהרים אז קבוצה גדולה)."

"קבוצה ישראלית שהשתבחה ככל שעברו הדקות". אביעד פוהורילס, "ידיעות אחרונות": "אם חשבנו שצ'לסי היא השיא של מה שראינו העונה בכדורגל הישראלי, אז הנה, הבנו שלא... ההתעלות של הפועל היתה מדהימה מכיוון שהיא הדהימה לא רק את לוקומוטיב, אלא גם את עצמה ביכולתה להתגבר על כל העומסים... 15 אלף איש נדהמים ראו קבוצה ישראלית שלא מוכרת אפילו להם, קבוצה ישראלית שהשתבחה ככל שעברו הדקות ועמדה בכל המבחנים שהיינו רוצים שהכדורגל הישראלי יעמוד בהם – בעיקר מבחן האופי."

"המשחק הכי גדול של הפועל". אריק איינשטיין, "ידיעות אחרונות": "זה היה המשחק הכי גדול של הפועל בכל הזמנים. אי אפשר להסביר במילים, אבל זה היה כיף אדיר."

"המשחק הטוב ביותר בתולדות קבוצה ישראלית בגביע אירופה". אבינועם פורת, "ידיעות אחרונות": "אל תחשבו אפילו מה צפוי בקור המצמרר של עשר מעלות מתחת לאפס במוסקבה – רק קחו איתכם, בינתיים, את זיכרונות המשחק הטוב ביותר בתולדות קבוצה ישראלית בגביע אירופה. בין אם הייתם באיצטדיון בלומפילד או צפיתם באמצעות המרקע, ראיתם הופעה טובה יותר משני המשחקים מול צ'לסי, עדיפה אפילו על הניצחונות הגדולים של מכבי חיפה מול פארמה וסן ז'רמן ב-1993. חווית כדורגל כאן בישראל."

"הקבוצה המצליחה ביותר שהיתה אי פעם". גיל ויטל, "מעריב": "הפועל תל אביב היא כבר לא הקבוצה הקטנה מישראל, שעורכת ביקורים קצרים מדי עונה במדינות אירופה הנידחות, עושה קניות, סופגת כמה גולים, וחוזרת הביתה כדי להתרכז בליגה. הפועל תל אביב היא קבוצה אירופית לכל דבר, אחת מן המניין, וזה רשמי. עכשיו כבר לא ניתן לומר שהכל קרה במקרה, במזל, בפוקס. זה אמיתי, הפועל תל אביב, יחד עם דרור קשטן, היא הקבוצה המצליחה ביותר שהיתה אי פעם בכדורגל הישראלי. עובדה."

הפועל נגד לוקומוטיב מוסקבה, משחק הגומלין. 4.12.2001. מוסקבה, מינוס 14 מעלות. הפועל מנצחת 0:1 ועולה לשמינית גמר גביע אופ"א.

הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, אנטבי, פישונט (לוז), אונישנקו, הולמאי, טועמה (הלל), קלשצ'נקו (בלילי), אוסטרץ.

"ההישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי ב-20 השנה האחרונות". איתן בקרמן, "ספורט העיר": "זו לא סנסציה, זה כן הישג גדול. עצום. לטעמי, זה ההישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי לפחות ב-20 השנה האחרונות. כדי להעריך גודל של הישג יש להשתמש במכפיל הקושי. מדלית כסף אולימפית כפול ג'ודו נשים – יפה מאוד. מקום ראשון באירופה כפול כדורסל בליגה משנית – גם יפה מאוד. פלייאוף לעלייה לאליפות אירופה כפול כדורגל נבחרות – באמת אחלה. רבע גמר כפול גביע המחזיקות בכדורגל – נהדר. אבל שמינית גמר כפול גביע אופ"א, במתכונתו הנוכחית, כשבדרך אתה עובר את התורכים, האנגלים והרוסים – ענק. הפועל תל אביב היא, בעיני, הקבוצה הישראלית הראשונה שניתן לדרג בביטחה בין 50 קבוצות הכדורגל הטובות באירופה, אולי בעולם."

"תודה לך הפועל". שער מדור הספורט, "ידיעות אחרונות": "הם גדולים. גדולים? ענקים! העונה החלומית של הפועל תל אביב באירופה ממשיכה לשבור שיאים. אתמול, ברוסיה הקפואה והמושלגת, היא ניצחה את לוקומוטיב 0:1 ועלתה לשמינית גמר גביע אופ"א. איזה אופי. איזו הקרבה. ביקשנו שאוסטרץ יראה לנו שהוא תותח. אתמול כל האדומים הראו לנו. תודה לך הפועל."

"עוד פרק מפואר". גיל ויטל, "מעריב": "את ה-4.12.2001 יצטרכו לתייק בספרי הזהב של הכדורגל הישראלי – עוד פרק מפואר במסע הקסם האדום של הפועל תל אביב באירופה... לוקומוטיב זו קבוצה שניצחה את ריאל מדריד, אלופת אירופה לשעבר, והביסה את אנדרלכט הבלגית בבריסל."

"ניצחון הרואי". גיל ויטל, "מעריב": "בדרך כלל, מדובר במילים גדולות מדי על אירועי ספורט, בטח כאלה שמשתתפים בהם ישראלים נעבעכים. מילים כאלה סוריאליסטיות בימים טרופים ומטורפים אלה, אבל אין קלישאה אחת שתסביר את ניצחונה ההירואי של הפועל תל אביב אתמול בראמנסקויה זולת גיבורים. הגיבורים האדומים הם אלה שעשו אתמול היסטוריה והיו לישראלים הראשונים שישתתפו בהגרלת שמינית גמר גביע אופ"א. הגיבורים האדומים, שחלקם הגדול נולד וגדל לגדות הים התיכון, שחלק גדול מימיו מבלה תחת טמפרטורה של 32 מעלות ו-80 אחוזי לחות, וזה עוד בצל, ששיחק על אספלט ועל מדרכות עקומות ובוץ במגרש האדום בגבעת עלייה, אבל בחיים לא שיחק על משטח קפוא עם בגדים תרמיים, כפפות וכובעים."

"הצבא האדום". עמוס רגב, "מעריב": "לכדורגל הישראלי נולדה אמש אגדה חדשה: הגנרל קשטן וחיילי הצבא האדום, לוחמי הפועל תל אביב."

הפועל נגד פארמה. 21.2.2002. בלומפילד, שמינית גמר גביע אופ"א. הפועל מסיימת את משחקה מול פארמה בתיקו אפס.

הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, אנטבי, אבוקסיס, הולמאי, אונישנקו, פישונט, בלילי, קלשצ'נקו.

"בלומפילד שמלא עד גדותיו באדומים". מני אבירם, "ספורט העיר": "הקמפיין האירופי של הפועל תל אביב היה הדבר האופטימי היחיד שנשאר במדינה המוכה שלנו. עכשיו זה נגמר. ואולי לא? ... נכון, יש משחק בשבוע הבא... בלי שביט ובלי אסי (שקיבלו צהוב שלישי במשחק והורחקו מהמשחק הבא), אבל עם פישונט, בכר, בלילי ורבע אוסטרץ, אולי אפשר לחסוך את הנסיעה... ועדיין, תחושה מוזרה לא נותנת מנוח. הפועל תל אביב משחקת בשמינית גמר גביע אופ"א, בבלומפילד שמלא עד גדותיו באדומים (כולל שער 11, כמה מכות הם יכולים לקבל, המסכנים), נגד פארמה מהליגה האיטלקית הראשונה, ולא מפסידה, אפילו לא סופגת. אין ממש מקום לטענות. אנחנו לא נהיה כמו הקולגות הצהובים שלנו, עם זיכרון של משחק טטריס. לא נשכח את צ'לסי, ולא את לוקומוטיב, ולא את זה שקבוצה כמו פארמה (עם או בלי חמישה שחקני הרכב, אבל עם אריגו סאקי, אז תירגעו) באה לשחק אצלנו על תיקו. למה מי אנחנו? אז זהו, שאנחנו משהו."

הפועל נגד פארמה, משחק הגומלין. 28.2.2002. איצטדיון הטארדיני בפארמה. הפועל מנצחת את פארמה בתוצאה 1:2 ועולה לרבע גמר גביע אופ"א. חודשיים וחצי מאוחר יותר זכתה פארמה באותו איצטדיון בגביע האיטלקי, אחרי ניצחון על יובנטוס.

הפועל: רחמין, בכר, גרשון, הלל (טועמה), אנטבי, אבוקסיס, הולמאי, אונישנקו, פישונט, בלילי (אודי), אוסטרץ (לוז).

פארמה: פריי, דז'טו, סנסיני, קנבארו, מארקיוני, גורנקו (ג'וניור), בולאניו, לאמושי, נקאטה (מיקו), בונאצולי, סוקור (די ואיו).

"סדאם חוסיין בשוק". עמוד השער של "ספורט העיר": "סדאם חוסיין בשוק. וגם אריגו סאקי. וגם איטליה כולה. וגם אנחנו. מי היה מאמין שהפועל תבוא לפארמה ותעשה צחוק מקבוצה מהליגה האיטלקית הראשונה. תודה רחמין, תודה אוסטרץ, תודה קשטן וסליחה פישונט."

"ההצגה הגדולה ביותר של קבוצה ישראלית". שגיא כהן, "מעריב": "קשה להימנע מסופרלטיבים להפועל: תכנית המשחק של קשטן היתה מושלמת, הביצוע של השחקנים היה ההצגה הגדולה ביותר של קבוצה ישראלית על אדמת אירופה, והיכולת האישית של השחקנים היתה עילאית."

"היסטוריה!" (הכותרת בדף הראשון, "מעריב")

"מדהים!" (הכותרת בדף הראשון, "ידיעות אחרונות")

"משחק מדהים". ג'ימי טורק, "ידיעות אחרונות": "משחק מדהים. מבחינת כישרון, זו לא הקבוצה הגדולה של הפועל בכל הזמנים. אין להם את רוני קלדרון, דוד פרימו או שייע פייגנבוים, אבל זו קבוצה שכצוות אי אפשר עליה."

הפועל נגד מילאן. 14.3.2002. רבע גמר גביע אופ"א. במשחק בית, שהועבר לקפריסין בגלל הפיגועים בארץ, מנצחת הפועל את מילאן בתוצאה 0:1, משער של קלשצ'נקו.

הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, אנטבי, אונישנקו, אבוקסיס, הולמאי, פישונט (טועמה), קלשצ'נקו (בלילי), אוסטרץ.

מילאן: אביאטי, קונטרה, רוקה, צ'אמוט, סרג'יניו, קוסטה (פירלו), אלברטיני, קוסטקורטה, אמברוסיני (קאלאדזה), חוסה מרי, מורנו.

"הישג היסטורי". עמוד השער, "ספורט העיר": "הגרילו להם את מילאן, לקחו להם את בלומפילד, גירשו אותם לקפריסין, ניסו לחסל אותם בסי פוד מרקט, אבל שום דבר לא עוצר את הפועל. שער מדהים של סרגיי קלשצ'נקו ויכולת הירואית של שביט אלימלך הביאו לתל אביב עוד הישג היסטורי. בחמישי הבא נפגשים בסאן סירו. קבענו."

"זה לא חלום". אורי משגב, "ספורט העיר": "בוקר טוב לכם, אוהדי הפועל תל אביב. לא, זה לא היה חלום. קלשצ'נקו באמת הפציץ מהאוויר, אלימלך באמת חירפן את אנצ'לוטי והקבוצה של ההסתדרות באמת ניצחה את האימפריה של ברלוסקוני. עכשיו נשאר רק לכבוש את סאן סירו."

"אתה קולט את זה?" אלון עידן, "ספורט העיר": "כבר לא ברור אם המילים שוות משהו. 'אתה קולט את זה?' שואל אחד העיתונאים לידי. הוא מתכוון לומר שנגד מילאן הגדולה זה לא אמור לקרות, זה לא אמור להיות ככה, לא זה מה שאמרו לנו, זה לא מה שגדלנו עליו, לא מה שלימדו אותנו, לא נגד מילאן הגדולה בכל מקרה. הרי שנים של התעסקות במקצוע הזה, של צפייה בטלה בטלוויזיה, של השתחוות אוטומטית בפני כל מה שהוא זר, כל מה שאינו ישראל, כל מה שמריח קוסטקורטה – יורדות לטמיון ברגע שקלשצ'נקו מדביק את הכדור לרשת. נו, ומילא יורדות לטמיון, אבל שער כזה מעמיד אותנו במצב לא נוח, מצב של ורטיגו, איבוד מוחלט של כיוון, של אחיזה, של פרופורציות – הרי אם הפועל מובילה על מילאן הגדולה 0:1, אולי צודק אלון מזרחי והוא באמת יכול לשחק באירופה."

הפועל נגד מילאן, משחק הגומלין. 21.3.2002. איצטדיון סאן סירו, מילאנו. הפועל מפסידה למילאן 2:0 בגומלין של שלב רבע הגמר ומסיימת את דרכה בגביע אופ"א. כשמונת אלפים אוהדי הפועל היו בסאן סירו ובמשך שעה וחצי אחרי המשחק נתנו, למרות ההפסד, תצוגת עידוד שלא אשכח לעולם.

הפועל: אלימלך, בכר, גרשון, דומב, הלל (אודי), אונישנקו (טועמה), אבוקסיס, הולמאי, פישונט, קלשצ'נקו (בלילי), אוסטרץ.

מילאן: אביאטי, צ'אמוט, לאורסן, קוסטקורטה, קאלאדזה, גאטוסו, אלברטיני, אמברוסיני, רוי קוסטה, אינזאגי.

"היה עצוב במילאנו". עמוד השער, "ספורט העיר": "היה גדול. היה נחמד בירבאן, היה מקסים בגזיאנטפ, היה ענק בבלומפילד, היה מדהים בלונדון, היה נפלא במוסקבה, היה קסום בפארמה והיה עצום בניקוסיה. ורק אתמול, היה עצוב במילאנו. למרות ה-2:0 המתסכל, קשטן, תאומים, השחקנים והאוהדים יכולים למחוא כפיים ולזכור לנצח את העונה היפה ביותר בחייהם."

"לא נשכח". אורי משגב, "ספורט העיר":

"לא נשכח. עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים, חשוב שלא נשכח...

לא נשכח את 90 הדקות הקסומות בבלומפילד, שבהן שפשפנו עיניים כשהבחורים עשו בית ספר לשחצני צ'לסי המופתעים. ולא נשכח את דקות תוספת הזמן באותו משחק, כשגרשון פירק את החיבורים עם פנדל וקלשצ'נקו קפץ לשחקים והשאיר עוד כדור למזכרת בפינה השמאלית. ולא נשכח את השער החלומי של אוסטרץ בסטמפורד ברידג', גם לא את ההצגה הפנומנלית של אלימלך לאחר מכן.

לא נשכח את משחק הבית הנפלא נגד לוקומוטיב, עם השערים המקפיצים של מילאן ואסי. ולא נשכח את ההקפצה היפהפייה של טועמה לאוסטרץ בראמנסקויה, גם לא את הבעיטה החדה והכדור האדום המפרפר ברשת המושלגת.

לא נשכח את הבונקר של פארמה המבוהלת בתל אביב, גם לא את המשחק הטוב ביותר שהציגה קבוצה ישראלית אי פעם, בפארמה, עם הגולים היפהפיים של אוסטרץ ופישונט. ולא נשכח את הניצחון ההירואי על מועדון הכדורגל איי.סי. מילאן, במשחק רדיוס מחורבן אחרי פיגוע, גם לא את הוולה המרטיט של סרגיי לפינה הרחוקה של אביאטי.

לא נשכח את הצמרמורות ואת עור הברווז, את הריקודים בכיכר פיקדילי ובפיאצה גריבלדי, את הדמעות שהתערבבו בפתיתי השלג, את הגאווה ואת הלב שאיים להתפקע. לא נשכח את הרגעים הרבים כל כך, כמעט רבים מספור, שבהם ניערנו את עצמנו כלא מאמינים, חוששים להתעורר מחלום מתוק לשגרה העגומה, אבל בעצם יודעים שהסיפור הזה אמיתי להפליא.

עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים, אנחנו יודעים שלא נשכח. לא נשכח אתכם לעולם – היפים והאמיצים שלנו, מונהגים בידי הגנרל קפוץ השפתיים וכסוף הפיאות. לא נשכח איך, דווקא במציאות חיים בלתי נסבלת, גרמתם לנו שוב ושוב להבין מהו אושר אמיתי."

2009/10 – הגדולה בהיסטוריה?

עונת 2009/10 התחילה בקול תרועה רמה עם רכש מבטיח בדמות קבלני התארים מיכאל זנדברג, דדי בן דיין, הסרבי נמניה ווצ'יצ'ביץ' מקלן והצעיר המבטיח איתי שכטר. הפועל פתחה, כהרגלה, עם שתי תוצאות תיקו, הפסד לחיפה, וניצחון הבית הראשון הגיע רק במחזור השמיני, בדרבי. באירופה הפועל העפילה לשלב הבתים של הליגה האירופית בעקבות נצחונות קלילים על גטבורג השבדית וטפליצה הצ'כית, ולמרות פרשת אונס לכאורה לאחר משחק החוץ בשבדיה. פתאום, הכל התחיל להתחבר. הפועל סיימה את הבית האירופי במקום הראשון, כולל נצחונות בכל משחקי הבית, למרות שהיו בו שתי אלופות אירופה לשעבר (סלטיק והמבורג) וראפיד וינה החזקה (שפרקה את המבורג 3:0 במשחק הראשון ולאחר מכן קיבלה בשני המשחקים 8:1 מהפועל). הפועל הודחה בשלב הבא ע"י רובין קאזאן החזקה, אבל בליגה הפועל הלכה חזק ובכל הכח. למרות עונה אדירה של מכבי חיפה ומעידות מול עכו, הפועל פ"ת ומכבי נתניה (קאמבק של הפועל מפיגור 3:0 ל- 3:3 בתוך 8 דקות), גם חיפה החלה למעוד והודות לשיטת קיזוז תוצרת אבי לוזון, הפועל סגרה פער 12 נקודות מחיפה והגיעה לפליאוף האליפות מרחק 3 נקודות מחיפה. בפליאוף הפועל הציגה יכולת מצויינת, כולל ניצחון הירואי בקריית אליעזר משער נפלא מבית מהראן לאלה את גילי ורמוט, והעפילה לחצי גמר הגביע תוך הדחת הפועל חיפה בחוץ ובית"ר ירושלים. במצב הנוכחי הפועל וחיפה בשוויון נקודות, הפועל מוליכה בזכות הפרש שערים עדיף - תוצאה של הצגות בליגה. מחזור לסיום הפועל החמיצה ברשלנות וסיימה ב- 0:0 מפתיע ומאכזב בדרבי- זאת 5 ימים לאחר שמכבי פתחה רגליים נגד חיפה, וחיפה ניצחה את בית"ר. הפועל התרוממה מהאכזבה המרה ולקחה את הגביע אחרי 3:1 קליל על בני יהודה. במהלך הגמר הורחק שוער בני יהודה, שתשחק בהמשך השבוע מול חיפה. למחזור האחרון הפועל הגיעה בלי הרבה סיכוי. הבמות היו מוכנות בקריית אליעזר. אבל משום מה רן קדוש, השוער המחליף של בני יהודה, נתן את משחק חייו (9-10 בעיתונים), והפועל הצליחה, ב- 10 שחקנים בטדי ולמרות החמצת פנדל של וינסנט אניימה, לנצח בדקה ה- 92 בטדי משער עצום של ערן זהבי, ולקחת דאבל בלתי נתפס.

הקבוצה של 2010 הייתה הקבוצה הכי התקפית שהייתה להפועל, עם הכי הרבה נצחונות והכי הרבה שערים, עם שבירת שיא המועדון בכיבושים ובישולים אישיים (22 גולים לאיתי שכטר ו-17 בישולים לגילי ורמוט), עם הפסד ליגה בודד, עונת פריצות אדירות של שכטר, ידין, דה סילבה, זהבי (שער אליפות בדקת הסיום של העונה) ו-ורמוט (שחקן העונה), וקמפיין אירופי מדהים, שני בטיבו עד כה. זוהי, כנראה, הקבוצה הגדולה ביותר שמדינת ישראל ראתה. תודה לך אלי גוטמן, תודה לך הפועל.

הפרטת הקבוצה והישגיה בשנים האחרונות

בשנת 1997 נמכרה הקבוצה מההסתדרות לקבוצת משקיעים פרטיים בראשות משה תאומים, מוטי אורנשטיין וסמי סגול, מספר חודשים מאוחר יותר הצטרף גם רפי עגיב לקבוצת הניהול. שינוי בעלות זו הביא לשינוי מהותי ביכולתה ובתפקודה של הקבוצה וכבר ב-1999 זכתה הפועל בגביע המדינה בכדורגל, תוארה הראשון מזה 10 שנים.

בין השנים 1999-2002 הגיעה הפועל תל אביב, תחת ניצוחו של המאמן דרור קשטן, להישגים נכבדים. הקבוצה זכתה בשנת 2000 בדאבל (אליפות וגביע המדינה), הישג מרשים נוסף היה העפלתה של הפועל בחורף 2001 לרבע גמר גביע אופ"א. כמו כן, בשנת 2002 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו, ובשני גביעי מדינה נוספים בשנים 2006 ו-2007 (את גביע המדינה בשנת 2007 הביא המאמן ניר לוין ולא דרור קשטן, שעזב לנבחרת).

בעונת 2010, תחת ניצוחו של המאמן אלי גוטמן הגיעה הפועל לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית בו הודחה ע"י רובין קאזאן. באותה עונה זכתה הקבוצה בדאבל נוסף כאשר היא זוכה בגביע בגמר מול בני יהודה ומנצחת במחזור האחרון בטדי את בית"ר ירושלים בדקה 92 וזוכה באליפות.

שנות ה-2000

בעונת 1999/00, זכתה הקבוצה בדאבל השלישי בתולדותיה, תוך שהיא מקדימה את מכבי חיפה בטבלת הליגה, וזוכה בגביע המדינה בכדורגל לאחר ניצחון שני רצוף בגמר על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים. עונה זו מכונה "עונת התינוקות של קשטן", משום שארבעה מהשחקנים המובילים של הקבוצה, שהובילו אותה להישג המרשים, היו שחקנים בגילאים 18-20; סלים טועמה, פיני בלילי, כפיר אודי ועמרי אפק.

בעונת 2000/01 ועונת 2001/02, נאבקה הקבוצה על האליפות יחד עם מכבי חיפה. בשנת 2001 זכתה האחרונה בתואר הנכסף לאחר שבמשחק בין שתי הקבוצות במחזורי סיום העונה, כבש אדורם קייסי, שחקנה של חיפה, שער מכריע בתוספת הזמן ושלח את האליפות לכרמל. בשנת 2002 שוב יצאו החיפאים כשידם על העליונה, לאחר שניצלו את עייפותם של שחקני הפועל שנבעה מהמאמץ שהקדישו במסעם המופלא בגביע אופ"א.

בעונת 2004/05 עברה הקבוצה תקופה קשה, עת נאבקה על חייה בליגת העל. בתחילת העונה מונה גילי לנדאו, שחקן עבר של הקבוצה הנחשב לסמל בעיני האוהדים, כמאמן. לנדאו, שאימן עונה לפני כן את מכבי נתניה, הבטיח להתמודד על אליפות הליגה אלא שכבר לאחר חמישה מחזורים הוא פוטר על ידי ההנהלה, בעקבות סכסוך עם יוסי אבוקסיס. ההנהלה מינתה זמנית את שמוליק חנין, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, למאמן. לאחר שהלה נכשל והקבוצה דשדשה בתחתית הליגה, ההנהלה מינתה את שייע פייגנבוים, שחקן עבר של המועדון אשר נחשב למוטיבטור ומאמן טוב לקבוצות תחתית, לתפקיד. פייגנבוים הצליח ליצור רצף של 11 משחקים ללא הפסד יחד עם עוזרו שלום תקווה (גם הוא שחקן עבר של המועדון) כולל שני ניצחונות בדרבי על מכבי בתוך חודש. במחזורי הסיום של העונה השכילה הקבוצה להבטיח עונה נוספת בליגה הבכירה על חשבון יריבותיה לתחתית, הפועל חיפה והפועל באר שבע.

הקיץ שלאחר עונה זו לא היה שקט יותר. זכויות הניהול של הקבוצה הועברו לקבוצת אנשי עסקים בראשות מוני הראל, שמעון ציטרון ושחר בן-עמי כשהראל הופך ליו"ר הקבוצה בעוד שסמי סגול נותר הבעלים המחזיק ב-80% ממניות הקבוצה [1]. להראל זוהי קדנציה שנייה בקבוצה לאחר שעמד בראשה במהלך שנות ה-90, טרם מכירתה לקבוצת סגול.

בתחילת 2006, לאחר מגעים ממושכים עם איש העסקים לב לבייב ולאחר שהצהיר כי הוא מעוניין לרכוש את המועדון, חזר בו לבייב בגלל הסחבת שהייתה בהנהלה, הרעש התקשורתי שנוצר סביבו והבעיות עם רפי עגיב - שהחזיק כ-16% ממניות הקבוצה [2].

את עונת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני לאחר שהקדימה במאבק על הסגנות את בית"ר ירושלים, זכתה בגביע לאחר ניצחון בגמר על בני יהודה משער של איליה יבוריאן בדקות הסיום והשתתפה בעונת 2006/07 בגביע אופ"א.

לקראת עונת 2006/07 התמנה יצחק שום למאמן הקבוצה במקום דרור קשטן, שמונה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. באותה עונה העפילה הקבוצה לשלב הבתים של גביע אופ"א לאחר ניצחון על דומז'אלה. במחזור השלישי של הטורניר, נתנה הפועל תצוגה מרשימה כשניצחה 4-2 את פריס סן ז'רמן בפארק דה פראנס. לאחר המשחק התחוללו מהומות מצד אוהדי הקבוצה הצרפתית ואחד מאוהדיהם אף נורה למוות בידי שוטר צרפתי, לאחר שניסה לתקוף אוהד הפועל. [3] לאחר שהסתכסך עם ההנהלה, פוטר שום ובמקומו מונה ניר לוין לתפקיד המאמן כשמראש סוכם שיאמן 4 חודשים בלבד. במשחקו השני של לוין בתפקיד, השיגה הקבוצה ניצחון ביתי על גלזגו ריינג'רס 1-2 במסגרת שלב 32 האחרונות בגביע אופ"א, אך לבסוף לא העפילה לשמינית הגמר לאחר שהפסידה בסקוטלנד. בסוף אותה עונה זכתה הפועל בגביע המדינה בכדורגל לאחר ניצחון בפנדלים על הפועל אשקלון מהליגה הלאומית.

בתחילת עונת 2007/08 מונה גיא לוזון למאמן הקבוצה. ב-25 בנובמבר 2007, עשרה מחזורים מפתיחת העונה כאשר הפועל נמצאת אחרונה בטבלה עם ניצחון יחיד ו-6 נקודות ליגה בלבד, זומן לוזון לישיבה עם ההנהלה בעקבותיה הכריז על התפטרותו. באותו שבוע מונו הסקאוט יוסי אבוקסיס ומאמן הכושר רון ציבלין כמאמניה הזמניים של הקבוצה. השניים הדריכו את הקבוצה במשחק גביע אופ"א מול חטאפה שהסתיים בניצחון 2:1 ובמשחק הליגה העוקב בבלומפילד מול עירוני קרית שמונה בו נחלה הקבוצה הפסד 1:0. בעקבות ההפסד, החליטה ההנהלה למנות את אלי גוטמן, שהתפטר מקבוצתו הקפריסאית א.א.ל. לימסול, למאמנה הקבוע של הקבוצה בעוד שאבוקסיס הפך לעוזר המאמן וציבלין חזר לתפקידו כמאמן הכושר. את העונה הזו סיימה הפועל במקום ה-7 לאחר שנחלצה ממאבקי התחתית, לאחר שגוטמן חולל מהפך בקבוצה, כשבין השחקנים בלטו דימיטאר טלקייסקי ואלין טופוזאקוב אותם החליט גוטמן לרכוש.

את עונת 2008/09 האוהדים האדומים יזכרו לזמן רב - נצחונות אינספור בדרבים, השפלות לבית"ר ויכולת מרשימה ויציבה הובילו את הפועל לאובדן האליפות רק למכבי חיפה לקראת סיום הליגה. התלכיד הקבוצתי בעונה זו היה מרשים, והיכולת המקצועית בהתאם, ולא פעם הוכרזה הפועל כקבוצה הטובה והמסוכנת ביותר בארץ.

את עונת 2009/10 יזכרו גם כן לזמן רב, אלא שבמקרה זה לטובה. בניגוד לעונה הקודמת, בה הפועל לא הצליחה להתמודד עם הלחץ ב'מאני טיים', בעונה זו הפועל זכתה באליפות בדקה ה-92 במחזור האחרון משער של ערן זהבי ובגביע המדינה, לאחר נצחון 1:3 על בני יהודה שלושה ימים קודם לכן. כל זאת למרות פתיחת עונה לא טובה, ולצד הצלחה באירופה, והגעה עד לשלב 32 האחרונות ב ליגה האירופית, בה סיימה את שלב הבתים במקום הראשון, בבית קשה שכלל את המבורג, סלטיק וראפיד וינה.

הישגים ושיאים מקומיים

  • הקבוצה היחידה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע המדינה (1937–1939, 2010–2012)
  • בעונת 1933/1934 ניצחה הפועל בכל משחקיה והיא היחידה שעשתה זאת בליגה הבכירה
  • בעונת 2001/2002 סיימה הפועל ללא הפסד בית (13 ניצחונות, 4 תיקו)
  • בעונת 2009/2010 סיימה הפועל ללא הפסד חוץ (12 ניצחונות, 5 תיקו)
  • שיא ניצחונות בעונה – 26 (1999/2000)
  • שיא נקודות בעונה – 85 (1999/2000)
  • שיא שערים בעונה – 87 (2009/2010)
  • שיא דקות ללא ספיגה – 674 דקות (1949/1950)
  • הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים – 1-12 על מכבי חיפה (1937) ועל הפועל הרצליה (1957/1958) במסגרת גביע המדינה
  • הניצחון הגבוה ביותר בליגה – 0-8 על הפועל רמת גן (עונת 1953/1954) ועל הפועל באר שבע (1969/1970)
  • המיקום הנמוך ביותר – 2 בליגת המשנה (1989/1990)

הישגים במפעלים הבינלאומיים

  • ליגת האלופות: שלב הבתים (1): 2010/2011 ; מוקדמות (1): 2000/2001
  • הליגה האירופית/גביע אופ"א: רבע גמר (1): 2001/2002 (שלב שיא אירופי אליו הגיעה קבוצה ישראלית) ; שלב 32 האחרונות (2): 2006/2007, 2009/2010 (שיא ישראלי משותף) ; שלב הבתים (3): 2007/2008, 2011/2012, 2012/2013 (שיא ישראלי משותף) ; מוקדמות (8): 1995/1996, 1998/1999, 1999/2000, 2002/2003, 2003/2004, 2008/2009, 2013/2014, 2014/2015
  • גביע האינטרטוטו: מקום שני בשלב הבתים (1): 1982 ; מקום שלישי בשלב הבתים (1): 1986 ; מקום רביעי בשלב הבתים (1): 1981 ; מקום חמישי בשלב הבתים (1): 1996
  • אליפות אסיה לקבוצות: זכייה (1): 1967 ; סגנות (1): 1970