אילן זייגר

אילן זייגר-זוהר
כינוי
מספר בהפועל	?
תפקיד	פאוור פורוורד
תאריך לידה	18.7.1939
מועדוני נוער	הפועל ת"א
מועדונים כשחקן	הפועל ת"א, הפועל אפיקים, הפועל אשדות-אפיקים
מועדונים כמאמן
הופעות
שנים	10

אילן זייגר-זוהר (נולד ב-18 ביולי 1939) הינו שחקן כדורסל ישראלי בגובה 194 ס"מ. נחשב מגדולי שחקני הפועל בכל הזמנים (1584 נקודות).

תיאור קריירה

1. "נולדתי בתל אביב, ברחוב יואל שבצפון הישן. אני בא מרקע גנטי טוב מאוד. אבי היה ספורטאי רב-גוני, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב בשנות השלושים, היה מתאגרף ועסק באתלטיקה קלה. גם אחי היה מתאגרף. לי היה אסור להתעסק בספורט. מצאו לי רשרוש בלב, והרופאים המליצו לי לא להתעסק בספורט, אבל מתוך אמונה עצמית החלטתי לא לקחת את זה בחשבון. הייתה לי אמביציה עצומה להצליח"

2. "עד גיל 15 הייתי הכי קטן מכולם. שיחקתי עם אריק איינשטיין בקבוצת הילדים של הפועל תל אביב. אריק היה השחקן הכי טוב בארץ, והקבוצה שלנו הייתה הכי טובה בארץ. הוא היה אתלט מעולה עד שהוא נהיה ארטיסט והתחיל לעשן. אני לא הייתי אפילו בחמישייה של הקבוצה. רק בין גיל 15 ל‭16-‬ התחלתי לצמוח, ונעצרתי ב‭194-‬ סנטימטרים. למרות הבעיות בלב, הייתי בעל כושר גופני גבוה. הייתי זריז ומהיר ושומר מצוין. שמרתי תמיד עם היד למעלה, אז לשחקן שמולי היה קשה לקבל כדור. זה דברים שאני לא רואה היום בליגת-העל, שחקנים לא יודעים לשמור כך"

3. "כשהתגייסתי לצבא, מיכה שמבן שהוא דמות מרכזית בספורט הישראלי, דאג שאגיע לנח"ל. המאמנים בליגה הצה"לית היו מחפשים שחקנים טובים מהאגודות, והוא לקח אותי עם עוד שלושה שחקנים מהנוער. הבעיה הייתה שלצערי שירתי בדרום, ורק מדי פעם הייתי מגיע לאימוני הבוגרים של הפועל תל אביב. רק כשסיימתי את הצבא יכולתי להתאמן ברצינות והפכתי לשחקן חמישייה. לקחתי עם הפועל שלוש אליפויות וגביע אחד"

4. "באותה תקופה יהושע רוזין לקח אותי לנבחרת. שיחקתי בנבחרת עשר שנים, רוב הזמן כשחקן חמישייה. בעונתי הראשונה נסענו לטורניר בין-לאומי באיסטנבול. היה שם מאמן אמריקני בשם ג'ורג' דוידסון ממכללת לאפאייט, שהאיגוד הביא כעוזר מקצועי. רוב הלמידה שלי בתחום הכדורסל הייתה למידה עצמית, ודוידסון הוא המאמן היחיד שבאמת לימד אותי משהו. דוידסון ראה את הכישרון ואת הפוטנציאל שלי, והציע לי הצעה שעד היום אני מורט את שערותיי על כך שלא הסכמתי לה. הייתי אז נשוי ואב לילדה קטנה, והוא הציע לי מלגה מלאה כדי שאוכל לבוא עם המשפחה, ללמוד בלאפאייט ולשחק בקבוצת הכדורסל שלה. אני מאמין בלב שלם שאם הייתי הולך לשם הייתי מגיע לאן-בי-אי"

5. "בשנת 1965 שיחקתי עם נבחרת ישראל באליפות אירופה במוסקווה, וזכינו במקום השישי המכובד. קיבלתי שם את ההצעה הראשונה של שחקן ישראלי לחוזה אירופי, בקבוצת ראסינג הבלגית. אז הרמה בבלגיה הייתה גבוהה יותר מהיום, ואני היחיד מכל השחקנים הישראלים שקיבל הצעה כזו. פניתי להפועל וביקשתי שישחררו אותי, והם הבטיחו לי שיהיה בסדר. נסעתי לבריסל, התאמנתי עם הקבוצה חודשיים, אבל כל הפניות לקבלת השחרור נענו בשלילה. בני בדיוק נולד, מזג האוויר היה מחורבן, וכבר רציתי לחזור לארץ, אבל לא היה לי כסף. היה שם מיליונר יהודי שהיה קשור לקבוצה אחרת מהליגה הבלגית. הוא התעניין מה קורה אתי, סיפרתי לו את הסיפור, והוא נתן לי את הכסף כדי לחזור לארץ. הוא גם עשה מצווה וגם נפטר משחקן חיזוק של קבוצה יריבה. חזרתי לארץ, וכעבור שנה קיבלתי את השחרור מהפועל"

6. "בזמנו שחקני כדורסל לא קיבלו משכורות, ולאחר השחרור מהפועל מצבי הכלכלי היה קשה. באו אליי מקיבוץ אפיקים והציעו לי לבוא לקבוצה. הקבוצה הייתה אז בליגה השנייה, ועברתי עם משפחתי לקיבוץ. הייתה לי דירה ומשכורת, הייתי מאמן שחקן וכוכב הקבוצה. באותו זמן עוד הייתי שחקן נבחרת, ואימנתי עוד קבוצות בסביבה. יגאל ביבי, שהיה ראש עיריית טבריה וחבר כנסת, היה בין החניכים שלי"

7. "אחרי שנתיים בליגה השנייה החליטו באשדות יעקב ואפיקים להתאחד כדי לעלות ליגה. כעבור שנה הצלחנו לעלות לליגה הלאומית. בשנה הראשונה בליגה הבכירה, בלי שחקני חיזוק ובניגוד לתחזיות, סיימנו את העונה במקום השלישי אחרי הפועל ומכבי תל אביב. כל תושבי האזור היו באים לראות אותנו משחקים. בסוף העונה הזאת ראיתי שקבוצות אחרות בליגה התחזקו. רציתי לחזק את הקבוצה ולקבל הטבות בתנאים שלי, שהיו מצחיקים. לצערי הם לא הסכימו, אז נפרדנו ברוח טובה ונסעתי לארצות הברית. בשנים שאחרי זה הקבוצה ירדה ליגה ונעלמה לחלוטין"

8. "נסעתי בעקבות אחי לניו יורק. הוא היה פיזיותרפיסט מצליח והתחלתי לעבוד אתו אפילו שלא למדתי את המקצוע בצורה מקצועית. למדתי תוך כדי עבודה ורכשתי ידע עצום שאפשר לי גם בגיל מבוגר להיות בכושר. מהר מאוד יצרתי קשרים עם אנשי כדורסל באזור, ובתוך שנתיים הקמתי קבוצת כדורסל בין-לאומית, שנקראה נאסאו, על שם המחוז בלונג איילנד שהתגוררתי בו. הרעיון של הקבוצה היה לגבש שחקנים חובבים מהליגות ברחבי המדינה, ובעונת הקיץ לשחק באירופה נגד נבחרות לאומיות או קבוצות מקצועניות. היריבות שלנו היו מממנות את הנסיעות ואת האירוח, וכינו אותנו 'ההארלם גלובטרוטרס של נאסאו"

9. "הקבוצה הייתה קיימת במשך ארבע שנים. אני הייתי המייסד שלה, שחקן, מאמן ואפילו מנהל חשבונות. היינו בישראל ושיחקנו נגד נבחרת ישראל, נסענו לברית המועצות ושיחקנו בטורניר עם הנבחרת המקומית ועם קבוצות אחרות, היינו בטורניר בברצלונה עם נבחרת ספרד ועוד נבחרות שם ולקחנו מקום ראשון. היינו גם באיטליה בכמה טורנירים, ובאחד מהם שיחקנו שם מול איניס וארזה שהייתה אלופת אירופה ואלופת איטליה, וניצחנו, אפילו שהיו בטורניר שופטים איטלקים. כידוע, כשאתה משחק מול קבוצה איטלקית באיטליה, והשופטים איטלקים, אתה אוטומטית מתחיל בפיגור של 15 נקודות"

10. "אחרי ארבע שנים החלו להיכנס לתחום סוכני שחקנים, ואני לא הצלחתי להתמודד אתם. סגרתי את הקבוצה וחיפשתי משרה בקבוצת כדורסל מקצועית. בסוף לא קיבלתי עבודה כי האמריקנים העדיפו מאמנים מקומיים. אני מבין אותם"

11. "ב‭1995-‬ נעצרתי על ידי האף-בי-איי. באותם ימים גרתי בארץ וטיפלתי באמי, שהייתה חולה. לא הייתה לי עבודה, ומצבי הכלכלי היה קשה. רציתי לצאת מהמצב הזה, ולא הייתי מוכן לקבץ נדבות. קיבלתי הצעה להרוויח כמה דולרים, ואני לא מתחרט עליה. טסתי לארצות הברית כבלדר של תיק, בלי לדעת שיש בו עשרה קילוגרם הרואין. עשו לי תרגיל ועצרו אותי"

12. "נגזרו עליי שמונה שנות מאסר על סחר בסמים ותכנון למכור אותם בארצות הברית. בהמלצת 'חברים' הודיתי באשמה. הם שכנעו אותי שבכך אשתחרר, אבל למעשה שיתפו פעולה עם הבולשת האמריקנית. עד היום הם על הכוונת שלי. ריציתי חמש שנות מאסר בארצות הברית, עוד חודשיים בישראל, ואז השתחררתי מוקדם לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה"

13. "אני אדם ממשפחה קשת יום, אני לא מפונק, כל דבר שהגעתי אליו היה בכוח הרצון, גם הכדורסל. בשביל לשמור על הכבוד שלי החלטתי שאני לא אשבר בכלא כמו הרבה אנשים. זה מקום מאוד קשה לבן אדם בודד שלא שייך לשום כנופיה שמגנה עליו. היו לי האופי והאישיות שגרמו לאסירים לכבד אותי. הם ידעו שאני לא מלשן ולא גזען, ושהם יכולים לעשות עסקאות בנוכחותי"

14. "כיבדו אותי גם כי הייתי כדורסלן עבר, לא רק האסירים והנהלת הכלא אלא גם מנהיגי הכנופיות. אני החלטתי שזה הבית שלי ושעליי לחיות בצורה הטובה ביותר שיש, אז השגתי לעצמי מקום עבודה במגרשי הכדורסל, והייתי כל היום במגרש. חזרתי לכושר ושיחקתי עם השחקנים שם. התאמתי את עצמי לסגנון המשחק שלהם. היה לי כינוי שנודע בכל הכלא: 'ת'רי פוינטס'"

15. "היום אני עושה מה שאני עשיתי תמיד: שמירה על הכושר הגופני. יש לי בן ובת בניו יורק, ואני גר בתל אביב. אני אוהב וחי את הכדורסל. הרצון שלי הוא לחזור לעסוק באימון ברמות הגבוהות ביותר‭."

---

מתוך כתבה בזמן תל אביב

נבחרת ישראל

שתתף בשתי אליפויות אירופה עם נבחרת ישראל בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים. קלע 117 נקודות ב25 הופעות במדי הנבחרת.

קישורים חיצוניים

• דף שחקן, ספסל